Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 4

הזאת א ששל שהיא כללית ומיוחדת אל הנביא לק ד׳מ והכנסת דבלים לקשל בצווי זה, יעוד הלעה הגדולה העתידה לבוא על ישלאל עד כי יצל מאוד לאב ולאס על נניס ובנות אשל ילדו כי ימותו בחלב ובלעב ובדנל, וכעין זה נמצא נהיפך צווי ה״ית להושע א׳ נ' לקחת לו אשת זנונים וכוי ולאהוב אשה אהובת לע ומנאשח שם ג' א׳ שהוא ג״כ הכל לק ד״מ ונתינת יד ומקום לעולל בזה על לוע מעמד ומצב ותכונת בית ישלאל המוסליח נימיו, גס בין איש ללעהו, גס נין ’שלאל לאלהיו, ג׳ המולידים, כמו ש־האשת אשל תלד תקלא יולדת ננ״הק בן יקלא האב אשל הוא השבה הלחוקה ללידתה בשם מוליד נננין השעיל המולת לשעמים על המשנב הלחוק, והאשה העוזלת ליולדת נעת לדתה בסנה קלונה תקלא מילדת בננין שיעל המולת על המשגב הקלוב < והנדל זה נלאה ג״כ נשולש מוח בי המשנב מיתת זולתו נשנה לחוקת ע״י הכותו מבת שימות בה לאסל זמן מת, יקלא ממית נהשעיל, והמכה זולתו עד בי מת תחת ידו שהוא שנח קלונה למותו, נקלא ממותת בפיעל כמו ונושא כליו ממוחת אחליו ש״א י״ד. וכמדומה לי ב' במין זה גס החכם ל״ש ןעווי!אהן בשי בית האוסף. ד' מ מ ו ת י, שם מלונע ע״מ במבואי העיד לד״ק, ולדעתי הוי[ כנוי למיתה בלתי טבעית ע״י חלב וכדומה המכאנת יותל מטבעית וע״ז מולה כפל מ״ס פ״הפ שהוא לחוזק שעולת כאב המיתה, וכן ביחזקאל כ״ח ממותי סלל• ל״א יספדו, מלוב המתים נלעב וחללי חלב שיהיו אז באלן לא יובל איש לקבלם ולסשדם כלאוי. ה׳ מ ל ז ח, לדעת ליק״ם הולאתו בטלנית על הלמת קול לנכי או לשמחה, ופה על אבל, ונעמיס ו' וסל מלזח שלוחים יולה על קול תשמחה בי ה״ית אמד לנביא ביחיד לתודות גס על הכלל, כי מלוב המתים לא יספוד עוד הוא ואסלים על מת, כי כפי'הנודע יוחלשו בל הדגשי הנפש והחפעליותיה ע״י ההלגל התמידי והשנות הדבל המשגב אותם פעמים לבות, וז״א כי אספתי שלומי החסד ו הלחמים, ונעבוד זה ילבו המתים באלן, ונמשך מזה כי לא לנד יחדלו הנשאלים נסיים לקבול ולספוד כלאוי בי אם ימנעו לנחם עוד האבלים ולהשקותם ביס תנחומים מהיותם לב מאוד, ובן ולא, יתגודד, אותן אשל למדו נגוים להתגודד, וכן ולא יפיסו, לאכול עמהם סעודת ההנלאה . ח' ו נ י ת מ ש ת ח, לא לנד לבית אבל כי אם גם אל בית משחה ושמחה לא תנא עוד לאכול ולשתות עמהס, בי נימים האלה עלנם כל שמחה, גם משוש נפש חתן וכלה הנהוג אצל כל בני אדם נבל מקומות מושנותם . ואן-י כי בהיותם עוד נמ?מד הטבע" לחוקים משאל תענוגות נ״א, יחדל עתה מתם מלוב הצלה אשל יפקוד ד' עליהם. ט' משנית, שולש שנת ננ״הק יולה על הפסק דבל או פעולת מה להיות או להעשות עוד כמו שנת משוש תופים ישעי׳ כ״ד מהיות עוד, זקנים משעל שנסו איכה ה' משבת עוד שם לדין כמלפנים , ויום השביעי שנת לד' אלהיך שמות כ׳ מעשות עוד נו מלאכת ימי הסול. והמסנב הפסק דבל או'פעולה מה יקלא משנית בהפעיל, וכן יאמל פה כי ת״ית יהיה הסנה הדחוקה להפסק והעדל כל ששון ושמחה באלן. י״ב ואתם, ל״ל נאמול לך העם הזה, אס אבותינו מטאו ואינם מדוע נסבול אנסנו אח עונותיהם. שלא כדת וכשמפע התודה אשל אמדה דבלים ב״ד ט״ז לא יומתו אבות על בנים ובנים על אבות? תשיב להם לאמל! הן אמת בי לא גדלתם על בלבי התולה ואמונת, כי גס אבותיכם נגדו ני ויעזבוני אבל לא על עונותיהם אנכי מעניש אתכם, כ״א על עונותיכם, בי אתם הדעוחם עוד מאבותיכם. ׳"ג והטלתי, שלשו טול או נעל ונא נ ת"ד שהיה לאו׳ לבוא לתשלום נו״ן והוא לדעתי נגזל משם נטל המולת על המשא כמו ונטל הסול משלי ב״ז, והקל יולה על שימח משא מה גופני או מוסלי על שבס איש, כמו שלש אנכי נוטל עליך ש״ב ב״ד. כי נעל עליו איכה ג' ונשיאת משא בשונת ונחת וסבלנות יקלא נטל נננין פיעל כמו וינטלם וינשאם ישעי' ס״ג, אבל השלכת המשא מעליו נלוגז וכעס, או השלכת דבל למלסוק נבח ובחזקת היד יקלא הטיל בהפעיל כמו פה וביונה א׳ ודי הטיל לוח גדולה אל הים, ויטילו אח הכלים. ועבדתם, עבודת ישלאל את עמי האדצות עובדי אלילים תקלא פה ובדגלים ב״ח ל" ו נשם עבודת אלהים אחדים, כי מלבד שדלך העבד ללמוד מעשי האדון, ונהתעלנם נגויס ילמדו קצתם גס לענוד את אלהיהם, "חסו העמיס גס הכנעת ’שלאל לפעולת אליליהם ויחזיקו עי"ז עוד יותל באמונתם ועבודתם אותם, וע״כ תיוחס העבודה הזאת בבחינת מת גס לישלאל הנכנעים מהם המסננים זאת. וי״ח וחפלמון חמן לעממיא פלחי טעוחא נלאה שכוון ג״כ לזה, ואפשל גם כי מאמד "אשל לא אתן לכם חנינה" הוא טעם וסנה למה שיתעו קצת מבני ’שלאל להכחיש נאלתים אמ״ח ולהאמין באלה• נכד אשל עובדיהם מוצלחים שלוים■ ושקטים שם תמיד. יומס, חו״הפ והודאתו כמו ביום דענו גואגנו, ב׳ משם יום יעשה הענלי תו״הש ע"׳ הוספת מ״ם בסופו, כמו