Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 3

Exegese von I. I. Pollak, Oberrabbiner in Trebitsch. ירמיה ט״ן י״ן, נצח, ר״ל מתמיד נלי תפסק, נ׳ שורש נצח הנססו הראשונה להורות על כבישת!ולחו ורווח בו, אס במלחמה גופנית או בכשרון מה כמו למנצח בנגינות חלים ג' ויען כי דבר המתמיד בלי כליון והפסד נראה ככובש כל הסבות החצונות המכלות והמפסידות כל אשר תחת השמש ועומד בתקפו נגד כל תהפוכות הזמן, הושאל שס נצח להורות עליו במו פה ולעיל ח' משובה נצחת, והזמן הבלתי נפסק יקרא נעבור זה נשם נצח תהליס ט״ז ׳"א, או נצח נצחים ישעי' ל״ד י' ודם האדם המקיים אותו זמן רב בל עוד היותו בחיים חייתו, כ׳ נפש כל נשר דמו הןא יקרא ע״צ השאלה ג״כ נצח כמו ויז נצחם ישעי' ס״ג ותקוח אדם להשיג עונה נצחית בזמן העתיד לבוא אחרי הפרד נשמתו מגויתו תקרא ג״כ נצח כמו אבד נצחי איכה ג׳ וה״יח הכובש כל הנמצאים ומושל נמו והויחו בלי ראשית ובלי אחרית יקרא נצח כמו וגס נצח ישראל לא ישקר ודוד אמר בתפלתו ד״הי א' כ״ט לך ד' הגדולה ובו' והנצח . אנושה לדעתי הוראת תואר אנוש להורות על חיות המכה, השבר או החולי בתכלית הרוע עז כי אין חקוה ושבר עוד לרפאותו כמו אנוש לשנרין ישעי' י״ז ובן ויאנש הנאמר על בן בת שנע הנחלה לאין מרפא ש״ב י״נ ונרקז נזה לשם תואר נואש בחלון» מצב האותיות הנהוג נל״ע כנודע הנאמר ■ג״כ על חסרון התקוה כמו ותאמרי נואש: לעיל נ' ושרשו ’אש המורה בלשון מקרא קהלת נ' ליאש את לבי ובלי חז״ל על הסח הדעת וחסרון החקוה שיבוא דבר מה כמו אל תתיאש מן הפורענות דאבות פ״א וכל לשון יאוש נעלים הנזכר בתלמוד נ״ק ונ״מ י״ל כי הבעלים אבדו חקוחם שיגיעו עוד לדבר הנאבד מהם . מאנה, אמר עד״מ אן» כי ירבו לה רפאות תעלה אשר בטבעם להועיל ולרפאות, היא נזדונה תשחק למו ובקשיוח ערפה תמאן ולא תרצה לה רפא (עיין מ״שב לעיל גי גי) היו, מרוב צערו וגודל עצנןנו מל קשי יומו פנה למעלה ואל ד' אמר גס אחה תהיה ל׳ עתה כמקור מים אשר ישימו נו מבטחם ההולכים בציה והוא פוסק לפתע פתאום ומכזיב תוחלתם לרות למאונס ונפשם השוקקת בחדלו להקיר עוד מימיו, כן אתה הבטחתני נתחלח היות דבריך אלי להצילני מק> כל אריגי לעיל א' ׳"ח י״ט ועתה שמחני כמטרה לחצי לשונם, יחרפונ׳ ויקללוני כאות נפשם הרעה כמסופר לקמן ל״ז ל״ח, ואל תחמה קורא נעים על הנביא השלם הזה כי יוכח גבר כמוהו עם אלוה ידבר משפטים כאלה ומלין לצד עילאה ימלל? כ• כנר אמרו ז״ל בהתנצלות איוב איש חס וירא אלהים אשר דבר אח״כ סרה על ה״יח "אין אדם נתפס על צערו"; כ׳ רגשי והתפעלות עצנון ויגון האדם על נקלה יעברו לפעמים חוק וגבול נשגם הוא גשר ועצור במלין נעת צרה בזאת מ׳ יוכל? ׳"ט לכן, י“ל יען שפכתי מרי שיחי זח לפני ד', אמר אלי לנחם אותי ולדבר על לבי, אס תשוב, ותתחרט על אשר לא דברת.אלי נבונה, ואשיבך, אקבל אותך בתשובתך וארצך, שתעמוד לפני להיות מלין ביני ונין עמי, ואס, ר״ל שתשתדל להיטיב דרכי עמי ולהישירם נארחוח הצדק והמישרים להסיר סיגי מדוחם ולצרפם כצרן> הכסף המוציא ומבדיל חלקים מיקרים מהגרועים .כפי תהיה, תהיה לי לפה ולמלי׳ן ולסבב כ׳ הם ישונו אליך ללכת בדרכיך הטובים, ואחה לא תשוב אליהם להתעות בדעותיהם הכוזבות. כי ו נ ח ח י ך, אז אחנך לחומת נחושת נצורה ולא יוכלו עוד אויביך להרע לך כי אתך אני להצילך. כא עריצים, שרש ערך יורה על החוזק והגבורה כמו כגבוי עריך לעיל ׳"א, יהישאל להורות גם על העושה עולתה לזולתו נעבור בטחונו על תקפו וגבורתו כסורש חיו ואימן עיין מ"שכ לעיל ד׳ י״ד ה' ט״ו ונרדן> א״כ בהוראתו עם שם מעול וסומך במו פה וניחזקאל כ״ח עריצי גויס ועל התגברות החלש נאמר ג״כ אולי תעריצי ישעי' מ״ו, והיראה מפני החזק והעריך תקרא ג״כ עריצה כמו לא תערוך מפניהם, ונקרא המקונג « ש קנחו דברים ז' ולד״ק נגזר בהוראתו על היראה והפחד מלשון עברית אשר בה יורה שורש ערך על הרעדה בננבען, ולדעתי אפשר כ׳ שם עריך הוא ,!המשקלים הדגושים (ורק לעכור תרי״ש נא נח ת״ד המורים על הוצאת הפעולה לפעמים ועריך ר״ל המקנב מיל רעדת יראה ואימת לזולתו, אס נעבור תקפו וגבורתו, או נעבור הרשיעו לעשות עול "*"י; וע״כ יורה שם עריך בהשתתפות גם על איש חזק ואמיך גס על איש עושה עונת לזולתו . א' לדעת קצת נאמרת הנבואה הזאת עם הפי' שלאחריה בימי ׳ויק׳ס, אשר במצרים למרוד נמלך נבל ושם נשר זרועו וראיתם מפי ת' פי' ׳"ז, אך לדעת אחרים ,».ר"ה״לוודס לכן נעת היה עוד נימי נעוריו ורוצה לקחת אשה למען הוליד בנים וננוח, של ע כ הזהירו ה״יח עליו שלא לעשותו, אך לפ״י אין ראיה מזח, כי הזהרת ה״יח