Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 91

91 1 הפקדנו וללשו חז״ל שכן אמרו מ״הש על משה לנינו ע״ה : עכ״ל וישפוט כל מעיין וכל י קולא נצדק איך לאוי למחוק כלהסייהנ״ל ולכחוג נצד "להם (יחזקני ודני&") ודי נזה. חלם ני. טעוח גדול, לאדם גדול, לם ולג מו״ה וואלן! היידנהיים זצ''ל (נהגדה של פסח.) נמלוס כהא לחמא הקשה ל״ד אנודלהס הא לחם לשין זכל וה״א לשון נקנה וכ״ר מחזול ויטלי: ונעלם ממנו לדעסו הלכה נדקדוק לשון אלמיס כי הא חלגוס של הנה, וכן חלגס הנה האש והעצים הא אשא וכוי; ויאמל הנה לחם עני "אנל לזה לא נוכל לאמול כהא ומחק כה״א" וכו' יע״ש וחמהחי שנדפס כמה פעמים וחכמי מגיהי דפוס וויען וכל המדפיסים לא שחו עין כי נאמח אין לחם לשון זכל דווקא, וכן כחוג שחי הלחם יכ"כ חול ר״פ שחי הלחם נמל מנחוח לחם לפעמים לשון ז כל ולפעמים לשון נקנה (גני - שאול כחיג ונחנו לן שח״י הלחם) עיי״ש. ואם כן לק"מ והא לחמא הא מיסג על לחמא נמקום מלח זאח לשון נקנח כי לחם לשון נקנה פה. וא״כ גם שניהם טעו הל״ד אנודלהם והחכם מו״ה וואלן> היידענהיים וילכו שניהם יחדיו נטעוח דלחם לשון זכל (ונכון לפ״ז כהא לחקן הנוסמא הישנה) ולא לאו דנל׳ חול הנ״ל הפשוטים: ולאוי למחוק כל הקושיא והחילוק שם נמח״כ: וזה פשוט. חלם גי. עוד אגל גנליאל כמין פסיקיא וצנן מנפנים אש המחלוקח אשל ראיחי נדנרי אונקליס המחלגם החורת ע״פ ל' אליעזל ולי יהושע (מגילה דן> גי) ולכן לאוי למשכוני נפשין: על שחלגם נעשלח הדנרוח ניהלו גם נואחחנן ע״פ לא יהי' לן אלהים׳ אחלים "וז״ל לא יהוי לן אלהא אוחלן וכוי ונבל החולה כולה גנה מלוח אלהים אהלים נחלגוס טעוח עממיא כלומל טעוח שטועין העמים נענודח כוננים ומזלוח" וחמת הקדמון נעל המסולה ואו״ל הול״ה ואמל שיש נזה סוד, ולאיח׳ למהול״ל יהודא ייטעלס נספל (מנוא הלשון אלמיח) תמה על הנ״ל והוא כחג דנל דחוק שנפעם לאשון שמצוה טל דנל לא •וכל לגנותו עוד ולכן נעשרח דנרוח שהי' פעם ראשונה לא גנהו עוד! וזה הימה הכי לא , ’יעו האנוח וניח דינו של עמרם נננוח ע״א כלל? אנל לא אערון פה מלחמה, י פ׳ אומר אני ימחלו על כנודס לא מצאו כל אנשי חיל ידיחם וטעו נפשוט וגם הר״ר יהודה ייטעלש המעמיק נספרו נזה: אומר אני וימצאהו האיש זה גנר׳אל והנה טועה נשדה האמח ני לא ראה אור נמקום נגה מאוד! ני ידענו שאונקלוס זה דלכו נקדש לגנוח אלילים ולהדל ולהשגינ שם היחנלן כאשל שנחו רמנ״ם (נמולה צנונים חלק אי) שחלגס ואחגלי יקלא דה' ודומיו ומכ״ש שלא •חן מקום ח״ו לחילון! ונידון) כלפי מעלה, והנה ע' רש״י ולמניין ומפלשים נפי' על פני ומהם כ' שאין לפלש על פני חון ממני אנל אנקלוס הנה מפלס נל מינאי (חון ממני) לא יהיה לן אלהוח: ותנה אס יגנה פה אלילים כדלכו נכי׳מ לכתונ -וטווח עממיא ויכחונ ח״ו לא יהיו לן טעווח עממיא נר מינאי יפול נרשה חילון! ונידון! כלפי מעלה שיאמר לא יהיה לן טעוח חון ממני (ח״ו לחרגם כן) י לא לשחמע ח״ו לא יהי׳ לן טעוח חון ממני שג״נ טעות ח״ו לכן נחכמה פתח פיהו נשני מקומות האלו לא מפני פעם הראשון נדנרי הל״ל "עעלס או שיש נו קוד פי סוד ת׳ ליראיו: אן פה נגלהו, תפוחי זהג נמשכיוה כסן> מפני שכחוב אח"כ נר מינאי, אנל ושם א' אחרים לא תזכירו ס״פ משפטים מגנה וכוחנ , שעות עממיא: והנה הר' יהודה "טעלס שוחק שם על הרג נעל אוד חולה שכחנ שיש נו סוד, ואי על עצמו שהוא הולן רכיל נזה ומגלה סיד; ונאמח לא רגלי! לי פה סוד ה' ליראיו שהוא הכרח האמה כנלע״ד.