Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 72

72 « מים כובעים ממקור לא אכזב, אשימה עיני על שלמיו מה המה. ואומר, ב׳ מליז עפלף, היא עבר לכקגה כשהלה מהבכי! שלא כזכר שם שועלו ננ״י , וגס יעה החכם געזעכיוש בקשר המלים שלו כועה לזה. והכה החכם נ! זאב בששרו אוצ״הש לא הביא הבכי! הזח על מקומו, ומלח "עשלה" הושיב עם השם עושל, בחשבו, כי היא שח"נ, ולא ידעתי מה ראה על ככה, הלא הכיח שכיה סעכה בה, כי לא שם לה נין הגדולים? ובאמת יש הנדל גדול בין התואר ונין העבר, ככויע למדקדקים; כ׳ אם מלח עשלה היא הואל תהי הכוכה שהמתואר« יש לה המקרה ההיא מכי אז, לא כן היא אם מלת עשלה היא עבר כשתלה, ר׳ אז נועלת תחת הזמן וכוכתה שהכשש עשלה אסל זמן מה, כמו שהיא נאמת בכחיג שלשנינו, כאשל תגיד עליה רעותה העונה ממנת: ישרה, וכאשר אבאר למעת. ואף גם זאת החליע החכס_הנ״ל, כי מה שנמצא "ויעשילו לעלות" (במיני י uh •"ד מ״ד) הוא עומד אף שהוא הננין השעיל, ב׳ לשי דעתו שלא נמצא ׳נשאי י הנניניס אין לו לק הוראת נ״הק אולם אחרי ידענו וראינו, כי נמצא השרש הזיז י גם נננין מעד וא"כ ע״כ הוא שעל יוצא, מדוע נעה מדרכי ההגיון לאמי! י )■ י ״ V כ׳ ויעשילויהוא עומד, והיא נגד שגולת לשון העברי? לכן אמרח׳ לתת לשיח ן, הזה מהלכים בין השעליס היוצאים. כי׳ הנה עצם הוראתו היא ההתחזקות לעשוי! •" דבל מת בל• רשיון, ר״ל כ׳ יחאששו אנשי מרי כשש משולבים איש אל אחיי לשרוץ גדר ולתלוש גבול, כי בהתחברותם לאגודה אחת ואיש את אחיהו ׳עזיי ' ולאחיו יאמר חזק, לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות. ומי לא ידע עזוז דני’ נרגנים כאלה, אשר יבואו כרגע אל חדלי לבב אנוש, ויציתו בו אש הקנאה! הגאוה והזדון. וא״כ אישא כל אחד מהסברה ההיא ׳תמעל יותר ע"׳ עצמו, והיי* הוא השעול בבחינת האחר, ושועל בבחינת עצמו ביחש אל האחר, ונא לש"! חהשעיל יוצא לשני כלאו׳ ונכון. (שים נא עינך על דברי החכם ר״י ברי״ל נבאויי לשי תהלים (ל״ח, וי; נ״א, עי), כי נכוחים המה למבין.) ויהי' לשי"ז "ויעשילו" שעל נגזל מהשם: עושל, כמו ויאהל מן אתל; וימש מן אמש, ושעורו 7}ןקןמ( את לבבם חזק וגבוה כעושל לבל יענרנהו כל מורך ושחד, וזהו גם עעס עשלי! : שנששו נעשתה כעושל (יזונלוגאגגןיך) נגד האיש הנכלל נמלת "נו." (ונזה ’6; ללשוננו הקדושה יתר שאח על לשונות רנות, כי בה רוב שמות נגזלים מסעליש ונהשך, באוש! אשר •שאר המושג שלם נמתכנתו, ועי״ז יתחקה יותר בנשי* . השומע כידוע לכל משכיל.) *) r השעל "ישר" הונס נעצם וראשונה להורות מושג שות השך העקוב עבש,׳ והושאל על השיווי במובן המוסרי; יכי כאשר הגויה תנחל לעמוד וללכת במישיי׳ למען לא הגוף באבן רגלה, כן גם הנשש אך אח זאת תבחר ותקרב, אשל ת«1,5 ערוכה בכל על שי חוקי הנועם והשכל ועל צד היותר נאות ומסכים עם סגולוי!"* והלגשותיה הנעימות כנודע. ואף שהשעל "ישר" מתיחס לרוב להעין, בכל זי*** כאשר ישוער מן הנשש נוכל לאמר: נששנו לא ישרה נדבר הזה, תחת: הדבל הזי5 לא "של בעיננו; כי הנשש המשכלת היא היא עיננו הרוחנית, נאורה נלאה איי• *) S. Herder, vom Geiste der ebräischen Poesie, 1. Band, Seite!2. i