Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 73

מלח "גו" הנא במקום שם הצדדי, והוא גו!» קסמי, מעסק נל״א(ייון יננאאנדננן). «אמונה" היא שמ״נ מענין חוזק וקיום, כמו ויהי ידיו אמוגה (שמוס י"), י״ב) שפחרונה לדעח החכם געזעניוס (£עכזט־גקייט), ומזה נוכל ג״כ לאמר במובן -חמוקי׳ על החאמצוח הנפש בדבי מה, כאשי יאמר הלועז: «איין פעמטננל קאראקנוער." ועסה אנא לבאי הכסוב אשי לפנינו, ואומי, כי כונס המליץ האלה׳ היא לחח לנו סויה חיים, למען נוכל שבח שקע, שאנן ואין ממריד. כ׳ היא מחולדוח הנפש, אשי אם יראה האיש השלם אס רעהו פוקח על שחי קעיפים ועמודי מוקיו ירופפו, וידע כי כל מעשיו מקור הה פקד המה, וכי אין לאל ידו להצילהו מידה נמללוח ההשחתה; קל מהרה חסעויי בו התשוקה להעוח אח לבנו מאחיי האיש הלזה, אשי אהבהו עד הנה. אכן זה הוא נמנע, אשי לא יכיר האחי, כי ל3 אוהבו לא נכון ורומו לא נאמנה אחו, כי הלא עין בעין יראה אח פניו ואיננו אליו כתמול שלשם, כאשר אמי המלך תחכם: "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם." ועתה אם השלם יוציא את כל רוחו כפעם בפעם לשפוך אוחו אל חיק איש קודו, הנה האיש הזה, אשי שב עשי מעלות אחורנית ולא ידע בי בנפשו היא, גס הוא דברים רכים משמן ידני, ויקרא שלום בעוד האויב יושב בחדרי לבבו, יעה אוזן שומעת לקול אוהבו לפנים, ויקשב*וישמע את כל תחבולותיו בעני( המדיני; וידרוש ויחפש אח מצפוני לגבו בענין המוסרי. אולם אך יצא יצא מניחו, והנה מל שפתיו כאש צרבת לאכל אח ממתיק קודו, יכנו בשוע לשונו ויחפא עליו• דניים אשי לא כן. ומי לא ידע מה רבו החללים, אשי הפילה הפחזות! יאה נא עתה, קורא נעים •י כי הנביא, אשי יראה בעינים פקוחות אח הליכות העולם ואח אחרית כל מעשה הנעשה תחת השמש, יזהיר אותנו לבלתי לכת במינים עוחות אל תוך המוקש, כמהי צפור אל פח; למען נשמור את לשוננו הצרורה עם נפשותנו בצרוי החיים; למען נעמיק לקחיי מחשבותינו נגד איש, אשר נפשנו לא ישרה בו, ולשום את רוחני סגרת ומקוגית נמו' עופל, אשר לו חומה נשגבה, דלתים ובריח. אך בכל זאח חלילה לנו ממשא לראות נצית נפשו בלתי עזוב לו, ונהפוך הוא, כי מחויבים אנחנו לעזרו ולתמכו כמאז, כי אולי בלא ראות נפל במהמורות מדות השפלות, ואחרי כי יראת את עוגותנו אולי אז יכנע לבבו הערל, ושב מדרכו הרע ורפא לו. וכאשר רחן> הרעיון הזה על פני רוח דמיון הנביא, נזכרו את תרמית לב נבוכדנצר, אשר בגד באוהביו ובאנשי בריתו, כאשר יספר ממנו נכתוב שלאחריו, •קוב את לשונו לשבח ולברך את האיש, אשר ינן לשקול ולפלס במאזני תצדק את אורח החיים, ולכלכל כל דבריו במשפע, ואן! נעת ישים לנפשו חוק מה, ידע לנעות עליו קו היושר בלתי יגיע חסרון לזולתו; ויאמר עליו, כי הוא זה, אשר יחיה חיים מאושרים ולא יירא רע, כי לוחו נכונה, וביתו שלום מפחד ונאמן עד עולם. ויהיה שיעול תכתוב: הנה (האיש אשר) עפלה (נפשו, יק) לא ישרה נפשו נו וצדיק באמונתו יחיה, וכל הכתוב עד, יחיה, הוא ממאמרי התנאי, ומלת יחיה היא חשובת התנאי, ויתורגס: Siehe, wer sich dem schroff zeigt, an dem seine Seele keinen Gefallen hat; doch gerecht in seiner Festigkeit -(Marime) ist, lebt glücklich 7