Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 68

68 היא לנדה חשפעם וחגזול שנה מעפעפיהם נהעלתס על זכלונס עצם חטאם וגודל פשעם. *) ולזה כיון נן נחאי ע״ה באמלו: שכל מצוה מצוה ושכל ענירה ענירה, היינו כי ידיעת המצוה בעצמה היא תגמול המצוה, וידיעת הענילה הגמול הענילה. וד״ל. — ועתה זה גם תוכן המאמל פה, כי אמד איילי «’יתד לץ לוקח לו קלון" יקשה השואל, ואיך ידע הלשע לשוב מדלכו וחיה, אם לא ניקלהו? ולזה אמל "ומוכיח ללשע מומו" פי׳ מומו של הלשע הוא נעצמו מוכיחו של הלשע, והוא לבדו יספיק להשיב לו די גמולו ולא <צטלך למוכיח זולתו, ויתולגס נל״א (דננכי פי־עפןננרנז טטרצופע אי:0!ייכע *יכרע געןבטט). איוב ה'ה׳. ושאן! צמים חילם. נשלם מלת צמים נבוכו כל המם׳. ושלם זלות יש נו, נלאשונ' מסל א', וזאת שנית כי נא ״ושא[)" יחיד במקום .לבים, ועוד בה שלישיה כי המלה הלזו מובאת גם לקמן(י״ח י״ט) וג״כ בלשון יחיד, והנ״ל בלול נזה דידוע כי נאלצות המזלח היינו נכל מלק אזיען, יקעלו כפעם נפעם לוחות זלעפות כאש צלנת, הנקובות נשם נפי הצזלאניעל Samum ועי נניכולי העתים ל6נת תקפ״ט צד 69 כל דלכה של התעלה הלזו, כי כל הנהמה אשל בשדה יעלו על מוקדה לחנעלת, ולפעמים לא מעט •הלוג גם בני אדם, ומעתה אין תפק אצל׳ כי מלת "צמים" הנזכלח שני פעמים נזה הקפל היא "סאמוס" הנזכל, ולכן נאה בלשון יחיד, ויבוא הכל על נכון. — איוב כ׳ כ״ע זה חלק אדם לש ע מאלהים ונחלת אמלו מאל. מלס "אמלו" לפי פילוש המפלסים אין לה שחל, כאשל ילאה כל מנין. ויתכן לדעתי, דכנל פילסו לבותינו נעלי התוש׳ נחינולם על החולה המכונה "דעת זקנים" את הפשוק (בלאי מ״ע כ״א) נפתל• אילה שלוחה הנותן אמדי שפל, פי׳ "נפתלי אילה" היינו אלון (מלשון תחת האלה (יהושע כ״ד כ״ו וכדומה) "שלוחת" פי' ענותה ולנת הענפים (מלשון (ש״הש־זד׳ י״ג) שלחיך פלדש דמונים) "הנותן אמדי שפד" פי׳ הנותנת ענפים נאים (מלשון (ישעיה י״ז וי) שנים שלשת גלגלים ני־אש אמיל) ודפח״ח. — וזה נ״ל גס הניאול כאן. דהנת קלל צוסד הנעמתי בזאת הפדשת גם את תלשע גם את ־וצאי חלציו, כמ״ש פקוק *׳ "בניו ילצו דלים" ופקוק כ״ו "ילע שליד נאתלו" לכן ’שיים עתה ויאמל: "זה מלק אדם דשע נעצמו מאלהים וזאת נחלת אמדו" פי' ענפיו בניו ויוצא׳ חלציו (כמו שתענןז הוא בן להעז, וכן נקלא לפעמים נתנ״ן־ ענן! נשם נן כמו (תפלים פ' ע״ז) ומל בן אמצת לך) "מאל." איוב ל״ח ל״ו. מי יקפל שחקים בחכמת. מה ענין קפוד אצל שחקים? והנלאה כי מנינו כמו "׳שפל" מחילון! אותיות זששל״ז וכמו בדוחו שמים שפדה (איוב כ״ו י״ג). אהובי! עשיתי לך מטעמים כאשל י אותת נפשך מפלחים קטפתי על שדת התבונה, ועוד טמון בחני דבלים אחדים ולמועד שמול אתי אעעימס לחכך. ועתה ידידי! שמחני גם עתה במעשי ידיך להתפאד, ואחוז בעטך עט שופד מתיל והשביעני מפלי׳ תבונתך, ויהיו למשיבה נפש ידידך. *) וכן יש להשאיל על זה מאמל ד״ל (נדלים ח' מ״ב, ע״ז ג' ע״ב) אין גיתנם לעתיד לבוא אלא הק״נה מוציא חמה מנלתיקה צדיקים מתלפאין בה והדשעים נדונין בה, היינו כי לעת״לב יזלח הק״נה השמש(היינו יופיע בלול כשמש וכמ״ט ז״ל (שנהדדין מ״ב ע״א) אס זלחה השמש עליו אם בלול לך הדבל כשמש (על העת העבדה בחיים חיתם, הצדיקים מתדפאין בה. כי ישקיפו בלב שלו ונעים על עת חיתם ועל החסד אשל גמלו, אכן הלשעים נדונין בה, היינו כי בלות נשנלה יביטו כל העול אשל עשו בחיים עולה מלפניהם.