Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 67

67 •שבה מאז «ל נהר מדקל (טיגריס) והנהר הזה קבב אוחה מבחין לסמומה הבצורה והנוראה', והלך גם מוך הטיר בשנים להחומה. כן מקושר משי דורשי קורות קדמוניוח. — והנה הנהר אשר קבב אוח' מבחון היה מקממא בששל החח הקוללה הגבוהה, והנהר ההולך בפנים להמומה הי' במקום גבוה ומעלה לזאח נקרא "גלח פלח" היינו יאור העליון. ומעחח בשקוק הקודם נבא הנביא "שטרי הנהרוח נשחחו* כי ייבש נהר שבמון להמומה "וההיכל נמוג" היינו לכן לשמועה לא עובה הלזו כי באח לאזני היועצים היושבים בהיכל המלך פנימה, נמוג לבבם והיה למים, ועמה אמר כי "הצב גלחה העלמה" היינו כי יועמדו ויוכזבו גס מימי היאור העליון א6ר בפנים להחומה, ולבן "אמהותיה" (חיינו שרותיה של העיר כמ״ש הרד״ק) "מנהגוק כקול יונים" וכוי בראוחן כ׳ חלדה קרובה לבוא. ועמה יוקיןז יחפלא הנביא על מפלתה, ויאמר: "ונינוה" אשר "כברכה מים מימי היא והמה נקים עמדו עמדו ואין מפנה" פי׳: נינוח! אשר היא כברכת מים' "מקיבת המים אשר קביב לה, (מימי היא כמו מן מים ולא מלשון ימות קדם כאשר שיי המשי), בכ״ז לא הצילוה מימיה ונקו נקו יושביה באין עומד מפחד האויב. — אכן כעת שמעתי דבר נחמד מאד בפקוק הזח, והוא: דמצינו בהמיעהאלאגיע של היונים, ימימות קדם כבדו עם נינוה אלהיח אחת מכונה בשם ,!ttütsa ועתה מי יפונה כ• הצב זה היעקאב והביאור: כי גם האלהיח הצב "גלחה העלתה" היינו הגלתה עם הגולה, ואמהותיי היינו כהנותיה "מנהגות-״כקול יונים" וכוי וכן דרך כל הנביאים להפליג בגודל מפלת האומה באמרם כי גם אלחיחס עמם בצרה וישחו לאדן כמוהם, וכמו כרע בל ק רק נבו (ישעיה מ״ו אי) ובכל אלה׳ מצדים אעשה שפעים (שמות י״ב י״ב) וכדומה הרבה. — תהליסע״זי״ע. קול רעמך בגלגל. דחוקים מאד כל הפירושים בזה הפקוק ע' עליהם. והנכון ל׳ ע״פ מה דאיחא בגמרא (יומא כ' ע״ב) ג' קולות הולכים מקוןז העולם ועד קופו ואלו הן גלגל חמה וכוי. ע״ש: וכן הביא הרמב״ס ז״ל בקפרו המורח (בחי לשני) דעת החכמים הקדמונים כי ים לתנועות הגלגלים קולות עצומות ונוראות במאד, ולכן תתכן כוונת הנעים זמירות כאן על אלו הקולות והרעמים של גלגל חמה. משלי ע׳ זי. יוקר לן לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו. — הקושי בחלק השני של הפקוק מבואר. וגם יבין המתבונן כי אך מעע מזעיר נמצא בזה הקפר שני עניניס כפולים בפקוק אחד. ולבן רבו הפירושים פה איש איש לדרכו פנה, ולכן אענה מלקי גם אני; כבר ידוע מאמר בן עזאי ע״ה (אבות פ״ד מ״ב) שכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה, וביאורו הנכון, כמ״ש ירמיה הנביא ע״ה (׳דמיי נ׳ י"ע) היקרך רעתך ומשובותיך תוכיחך ודעי וראי כי רע ומר עזבך אח ד', כי חנה אין שוס אדם הנוצר בצל® אלהים ואשר אבני הנפש והרוח מחנוסקות בקרבו חפשי מנשיכת כליותיו על חטאיו אשר עשה (געחימכזענכזביממנג), והעון בעצמו הוא מוקד לאויל וידאיב לבבו למדי על זממיו הרעים אשר בצע, וכמאמר ר' ׳וקי (ברכות ז' ע״א) טובה מרדות אחת בלבו של אדם מכמה מלקיוח וכוי. וכמאמרם ז״ל בכ״מ רשעים מלאים מרטה; וכן שמעתי מפי אאמ״ור הרב הגאון האמיתי ני׳ פי' המאמר (ברכות ק״ב ע״ב) צדיקים יצר טוב שופטן וכו' ורשעים יצר הרע שופע[, ג״כ על דרך זה. כי היצ״ט היינו המצוות והטובה אשר יגמרו הצדיקים הס בעצמם ישפטו וישיבו גמול על ראשי הטובים, כ׳ שלום מבית להם בנכרי לבבם, ינוחו ישקועו ואין רגז ממהות הלבב, אכן הרשעים יצ״הר שופען, היינו כי הרעת אשד יעשו