Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 63

63 I טלוהי למקטינה לא "לאמתותיה" בפלש לאמנותיה לוס אנוח׳(שם כ״ב) יען, שגם )י העיסה נילי ארם הנה כנראה מענין הפישה שם. וכן בפקודת פלעה על המילדות ' להמיה הבנים הזכרים, שאמר להם אם בן הוא והמת! אוהו (שמוה אי י״ז) סלגם ג״כ אם בן הוא סר,עלן ימיה. גואל הדם הוא ימיה אס הרוצס בפגעו בו הוא I ׳מיהנו (במדבר ל״ה י״ט) מלגס גאיל דמא הוא יקעול יס קטולא, כד אהאייב ליה מן דינא הוא יקטליניה. או באינה הכהו בידו וימוס מוס יומה המכה רוצח הוא (שם כ״א) הרגם ג״כ או בדנבו ממהי בידיה וקטליה אתקטלא יחקעל" ולא כן גענץ מיסה בני יהודה, שאמר "וימיתהו ד'" "וימה גם אוהו" הרגם גם הוא | "ואמיתית ד' ואמית אן> יהיה." אני אמית ואסיה (דבלים ל״ב ל״ע) אנא ממית ומחית, למה נמות לעיניך (ברא' י״ז י״ע) "למה נמות לעינך" ר״ל מבלי שתחול בנו יד אנוש; הנה מאלינו לעיניך נמות ברעב ובחסר כל, אשר כל זה יוכיח, כי נא הונס השרש מוח על המיתה בידי אדם. ומה שתרגם את שני בני תמית "יה; הרין גני המית" ולא "תקטול"? הנה אס נשקיך בעין בוחנת נמצא, שנכונה! ישתמש האונקלוס נזה הלשון שם והוא: כי יקשה לכל משכיל איך יעלה על הדעת, כי לאונן אמר לאביו שימית בני בניו בידים והוא דבל, אשל גס אסל מי שלבו אינו לב אבן ימנע מעשוסו, ואך כי יעקב קדוש ד׳ אני אביהם בשל מבשרם שלא יעשה דבל יוצא ממק הטבע בזה?? ולזה תרגם בלשונו הצחה ״ון!15ית," שירצה בזה, כי כונה ראובן נזה הדבור לא היתה לק, שיקבב על ידי דגר מה אס לא יביא נכו אליו, שימותו מאליהם, ולא שימיתם הוא בידים, אשל על סי זה אינו!ר תדבר עוד בעינינו כל כך כאם האב הזקן נעצמו <נין> חרב המוחה עליהם. ימה מאוד שמחתי נראות׳, בי היונחן תרגם ית תלין בני תקטול נ$^תא (והוא הנידוי הנזכר הלבה בתלמוד) כוון גס הוא לאלה הדברים ורצונו לומר, שירחיקם מעליו ומחברת שאר בני אדם באופן שיכלו ניגון חייהם ומאליהם ימותו. (ומה שעלה בלב זה המתרגם לתרגם במיתה זו דוקא; אולי על כי מצא הרנה פעמים בתלמוד, שהחרימו גדולי התנאים את אשר חטא להם חטאה גדולה, ולכן לא היה לחוק בעיניו לשום גם בפי ראובן דברים כאלה) ולא נראה עוד כיוצא מזה הכלל, אלא הכתוב לא יומתו אנוח על נניס (דברים כ״ד ע״ז) שתרגם "לא ׳ומתון אבהן טל פום בנין ובנין לא ׳ומתון על פום אנהן" אןז שגם זו המיתה בידי אדם הנה ו אולם גם פה אם נעמיק לסקול נמצא שלק למען לא ילכד המון העם ברשת השגיאה יתרגם ככת, ב׳ ידוע, שאז נימיו היחה שפת עברית כמעט נשכחה ולא ידעו אותה רק גדולי העם ומוריו, ובהפך זו שפח ארמית אחותה היתה שגולה נפי כל למקענם ועד גדולם, ובודאי, שגם היו יודעים על מה אדני שלשיח הטנעו (כאשר האריך נזה אדוננו הרמ״נמן ז״ל בהקדמתו על התורה) ולזה אם רק תרגם "לא יתקטלון אבהן וכוי כאשר נאמת תרגם היונתן, אולי היו מושבים, כי כונת התורה, שרק ניד׳ אדם כשאל חייבי מיתה לא יומתו; אבל עכ״פ תועיל לזה | עדות הבנים על אביהם ונהפך, שנוכל לסבב להם על ידי דבר מה, שימותו מאליהם; ולכן (לפי עמק כונת שרש מות) החכים האונקלוס לתרגם "לא יומתו?," סיורה , נזה, שאך גם על ידי קנה לחוקה לא ימותו ומכ״ש, שבידי אדם לא *««ולוי. וראיה לזה כי רנות האונקלוס למען המון העם פעל ועשה הוא הכתוב ויהי כאשל התעו אותי אלקים מניח אני(בראשית כ׳ י״ג) שתרגם "וסוס בד טעו עממיא נתל עובדי ידיהו! •חי קריב די לדחלחיה" ומי לא ירא דוחק פירושו? כי מלבד, שהעמיק