Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 52

רעיונין עלי מאזני הבחינה תבחן, הקפל סיקר נמינח עולם אחוז, הוא ’ויו יקית האדם ומקול חיים הכין לך לוי ילדך, ימי חיינו חוללו אך לא מ" רומינו. ואם ננוך מלך בשבילי החנונה ונקפד׳ אל חי ממחים ׳קלים במשעול לל מבוא, באין נטוח ימין וסמאל, קרא נא נקי מורה נבוכים, הוא ינוהל ויזכה רעיונך, שמה חלמד הכל אח בוראך, לא אלוה ההמון אלהינו, אך אל אמח נוסא הכל חוק ומטיב ונורא אח האדם לכבודו. ואם מנוח חנקס לאבלי לוחך. אחלי עולך להררי עד בבטוח עולם סיס לגליך כאילוח, סמח טמונים קטוני ם מטמוני זהב על אלוה נויא הוד בקפלי הרמ״נמן נמליצוח אשכנזי ונפעיחן הוא ימחה דמעוח עיניך ויטיןז צלי גלעד לפצעי לבבך, אם המוח ישים אורב לך מאמריך חסחק ליום אמלון, וכגמול עלי אמו חשא נפשך ליושבי בשמים, ועוד כהנה קפלים יקרים לא יקולאו נכחם אופיר, וגס בקפלי העמים מליצות קידוח למו כדבש למתוק. חחהלך נא נכלם החכמה לארכה ולרחבה, יען הפלא ד' לך רגשי נועם ונפש יקרה, יאן> אם ימי האביב ימיך אך מצעדי און מצעדיך, ומה ידעה׳ ולא תדע? אן למען אמלא מאו״ לבן אפק קצהו, שמע נא אהוב לבבי ואמון עלי עחוחי חייך! מחוס ימי הנטולים! אין <קרח0 בחיים, מה שפלה נחלתכם, חן נטפי צל׳ אחן ללב אנוש, נכס ימצא אונים, יגעי השממה ׳חלוצו שדיהן לפח הילדות, שמה ימוצו מלב כח, למען יכלכלו מחלת ימים הנאים. פלי׳ חן נגן אלחים מטעכם בני השחרות! לבכם המית כנוי ונבל כנין כוכבי בוקר — דעתכם קלה, חפצכם נמהל, ומנטנם לאי מוצק לצון- אהבה, שמיכם באין עננה, כחולמים חנכם בחזיון הקקם, פיכם מלא שמוק ולשונכם רנה, בכל מדרך רגלכם שושנים ופרחים זרועים מזיע התקוה — אן- הימים הנאים במקבלות זל זהב תחזינה עיניכם, מלככם הרב לא יקולא בכל מחמדי התבל. אך הוי! גם לימינכם שטן ומשחית יעמוד, 3(רמכמלת הילל עלי אולמוחיכם שלושה, טמון באלן מבלו לפעמיכם. מאות לב, לעייל מרבות לנשר ולוח, תולעת, קקיון. כהניד הקנה נמו ימים משחק לקעל, קלסה לגלים, כן לבכם הלך לשודד האכזר. נוקו, מלטו נפשות אשל לא תמותנה, שמה להיכל החכמה, בית מחקה ומנוס שמה מען החיים, נצח חפלמו לענן וישן הגיון קודש וממשנת הלוח בענקים ׳עמודו נגדו. אך חזו נא אסים צעירים, אשי גס נפילים שמח נגדיות וננצולים ילינו ולנפשכס יאלונו, ברעיונות מתעים מחשבות מפסות ישננו, ’צידון וידימון לדראון. אמנם כן מזית׳ במה צעירים לייחס נשמתם נלכדו ובחברתם התפרקו מהם בל מידה עונה. כדבורים יעופפו נין עסיסי פרסים, י ÄH-'יאך לא לנופת בקרבם ׳מגדו, המה ׳תחכמו נגד דת אנותם, אפבלות האמונה לארק •נטרו נגד תזקן, נשען עלי מעה אמונתו מני אז, ייהנו, יוליכוהו נבוך במחשבות זלות, למנהגי הדת, אשל כגדל אבנים המה לבית פנימה, יצחקו,־ולהלום מגמתם, אשר אין כן בין עם ולשון, יען שמה כל צמיר לימים מטלת חייו ינקם לו, 'משענת עלן- ביתו, אם לסכמה או למלאכה ודתו על מלה בנויה. חמדת לני, לעי הנאמן! ידעתי אשר לא תדמה בנפשך כי נגדן כוננתי מאמרי, יען מני אז נודעת ל׳ לאוהב טהר לב ולוח יקלח, אן לצעירים בימים ובחכמה שמחי דבלת׳, ולמען אגמור דבלי תורישני ושאני נא להפין עוד דבלים אחדים חוצה: כל רגעי חיץ למתנת חנם יחשבו בעיניך.