Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 53

53 — אל תאמר: תלתלי שחורות׳ דמי דם נעורים׳ י ■ בי יעל הכורת גם על זלזלי הבחורים. מאוד חוקר עתך׳ כי מאורי החיים המה לא יאורו כפלים. . מלב איש תם אל תשדד האמונה׳ זרע דמעותיו יקצור ברנה. כי אמונת לבו קרית עוזהו׳ ואוהל מחקרך רוח יסערהו. אין כל חכם ישר דרך הנהו׳ אך ישר דרך לחכם הוקירהו. המרבה בתפלתו י תרופה למחלתו. חסר לב אל תכנהו׳ כי שיח לבו לרום ׳משכהו. ברוב דברים לא.יחדל פשע והגיגת הרוח ירחק רשע. הנפשות ילכדו מחמדי החיים׳ לארץ יטו באין עינים. שכיות תבל צררו רוח בכנפיהם׳ מפח נפש המה לכל מבקשיהם. רע תתרועע עם חבורת ענוים ׳ שקץ תשקץ אנשי זדון ורחבים. אם חסד ענוה ואמונה מקורם בלבך פלגי מים חיים יפרוצו מעינותיך. שפיפון עלי אורח קנאה ואיבה׳ מהם ינשכו בני מרחבה. יראת ד׳ ראשית חובת בני החיים׳ היא תשים התבל למעין שמים. ונעת אהובי, אסתום «אמרי בנשיקות סי על שפתיך הטהורות ואנטיסך אשל אהבתי לך אהבת אמון עדי עד תלהט נקרב,, גם כי בריח נשיאתן־ בארן מרסק תמשכך, ארך רתוקה זרו לי עקבותיה, אך לשמך ולזכרך האות נפשי יהיו.