Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 51

Schreiben von Jacob Btbrtng in StaniSlau. שי״לה כ״ם למודם אייר הרי", לפ״ק, שלום שלום נסש תאחוה, הוא רעי רדידי׳ לשירה השארה לכל מאהניו ני' ... ונכהב ידן נא לידי נימי השהו החול!) לשממה נשם׳, אן לא- יכולה׳ להשיגן עלי דגריך היקרים ינון מה? יגון ידעחנ< מני אז, אין סליפוח החולדה «לי רומי יפעלו, ונפח קראחי אמרי אהנחן אז רוח שערה הלח שלג וקשאון שביני כהולם פעם והקפא ממצח■ דמי בקרני. מעפה כהה לפחה אז החולדה כאנל אם ונם ללבי לפחד ארחוחיה קדרו תפוחי מני קרה ונצווהו כל פרחי נועם, נדודים שנעה׳ אז, ונקרב לני נחה אין נוגה מקניב, לזאה דמיה׳: למה אעכיר פלג שמממן לב •מי הנפולים, וחעאחי נגד נריח אהנחינו? — אן בהלכי היום מעע לשוח בשדה, שמה בנאוה דשא רבצה׳ טס רננוה רעי, והנה רחשי עדן פלגי שמשהי שגופו מניו. לנבוח רעי! חמה עשנים נחמדים מלאי מן ומפיקי נוגח. שמה חזיתי השושנה הנעימה, מזיק אהבה׳, נחכליל לחיה ונקקם•עיניה טלי שולי ההלם בהודה צומחת — פרחי נועם נצבא׳ חן מחשקים בזרועי חנקה׳, יוני הגאיוס חזיתי דאות מפיקוח אש ה אל אחותה, מקהלות צפרים, כחוללים שרים מעיני צדו. גדודי הדרור׳ — קרואי מועד מח הזמיר — בכנן! רננה שביני רחפו באהבה משולבות. אז גס אהנחינו נדרן נגהה עלתה בקרני, אהנחינו אשל בקודם ההלוכהה ובנפש מוקדיה. וברומי אחזה׳ זרוען היקרה שמה לשר נרחב, רעוב "יקיש׳ טל נוקד, שמחי רגלי כאילות, והנה השמש הנחמדה, שניב מוצל מנוגה אלוה, ביפפחו כתם זוהר עלי האדן צנ1ןז צנפה אור יקרות, וכעין הנדלה אגלי מל מנוגה נגדו נרקיס ענדו, גמלי השוהם מהרם. אז פתחו פרחי טין שגור לנוחמו ומשם ריח נושם הפריחו. הפרק נעתם ריח נמוח אזכרת הנוקר ליוצר ־) נל. מחזה נעימה מקדש מלן! דלה עע שנפר להניע הוד ׳פעהן אפק קצהו. Y3 פדן נחל מעש גר רגשות אין תפורות עלי אילה השחר נאמו. נאום, על נשאתי ננערה׳ מגוש עפרי, מחמדי התנל שקוץ ההמון צני עדים כשמק מאזנים פלאה הקערו, אן רוחי נשמי ערנות ועיני קמו, אן הה פתאום נחו מאודי עיני יען קו׳ השמש הכוני כי שרתי לראות נעצם טהרה וכצוצי אש, כתרוני, משוה לעיני שמה׳, והיה דמעות׳ במדון ממקורם שעפו כנחלים נטיו, לא דמעוה האבל, אן דמע השמחה ותודה לב ליוצר כל. נלהרגיענ׳ מעע ויד רוחי עלי חזקה ישנה׳ עלי ננטה קטנה ונשיח לני אחזתי מכתבן הנעים, והנה קולן הערב אלי קורא שמעתי ותבקש ממני למען אורן הדרן חלד נה אימות יושר לנל יצרו צעדי אונן ולא הכשל נהעפילן עלוס על ההרים נהלון נגד החיים, יען נימין ימי השחתת ינים לוחמים יקומו, לוחמי פאות לב ותענוג• נוגי נשל המה מתנקשים לצודד נפשות יקרות — כן שמעתין דואג ואלי השאח עינן — רעי אהובי! הקשית לשאול כי הנקם «מני עוד מפען ומשענה. הן בעורן רן וצעיר דלתי לבן לארוס פתחתי, הדרכחין במעגלי צדק ולב מנין מנגן ד׳ ניתר שאת ויתר עוז למבנים שנעה, ואם «דן לא השקטת למאונן, הן כגן עדן לפנין כלם החכמת נטעו נועעים תנא אגן ישראל. שמת פלגים •בלי מים נין ערוגות מעטה ינהרו לקדושים אשר באלן היו וננוה נצח המה, שאי עינין, אם ללבן רפאות תעלה תבקש, לשפר הנחמד ימיינ^ץ נסם: תונח הלבנות, חושה מפלט לן, שמה לב עוג צפון, לבן ימלא מל כל גדותיו יראת שמיס, הצנע לכת ופלות הרות, תשקע ונטתה בכל עתות׳ ח״ן. ואס *