Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 44

> 44 ביה הימלש של החנם יאשנו, כ* גס הוא איננו מוצץ «אצבעו חדשים לנקיים, נ! אדם גם הוא כמונו ויתנחם, והסוחר אשל בקרני לדף אחרי הבצע , והלבהי?ן־וק.' נעקקוה הרשב״ם וסז״הד לאמי סחס_ר״ג הוא ר״ג הזקן, כי עי") «צאחי רוח והצלה לר״ג הזקן, ואם עעיחי אחו חלין משוגסי, ועמך הסליחה י. נאשר לא ־ לציחי נזה להוציא הספק «ן הודאי כ״א הודאי מן הודאי, כ׳ ר״ג הזקן ודאי לא נעה ימין ושמאל מאחרי אוקי האל ומשפטו, והספק לך עם לאיו ח אף אס נחוכם | איזה אשר אינם בלולים כשמש; ובידך להיטיב עמי ולמחוק ברחמיך הרבים נמאמי גג-מר'ח׳ ציון! ״נ״« נ״ע נ׳,“ ולכחוב תמורתו: ״«״ק כ“ז א' ני" ומדובר שם ככנדוח ממיהח ר״ג הזקן. אמנם נענין אוחו ח למיד הנני מחזיק בדברי ואינו מן הנמנע שגם אוחי חלמיד של ר׳ יוחנן נ״ב ע״ה א' ישו היה, ויהיה א"כ ר' יוחנן זה רינ״ז, נ׳ לידח ישו הימה כשנעים שנה לפני הניח ומי שנה קודם החלב! גער לינ״ז נדלה, ההיכל יומא ל"ע נ' והיה א״כ אוחו חלמיד כנן ל' כאשר גער רינ״ז נדלה׳ ההיכל ואולי כאשר לגלג עליו, אכן כל המאמר של ר״י הוא גל של עצמוח •נשוה וצריו נאור מראש לסוף, אבל מאמר של ר״ג שנח ל׳ נ'! עחידה אשה שחלד בכל יום, עתידים אילנוח שמוציאין פרות בכל יום, עתידה א״י שהוציא גלוקקאוח וכלי מלה׳ הוא ינהלני על חזיון אי Utopia לדעחי ואינו מי״ג עיקרי אמונה. ר״ג נן ננו של הלל ה׳ח כנודע, עוב לב ורך לבב, לא בן ר״ג דיננה אשי היה קשה לב, ואזכיר נהגחי עם חבריו ד״א ב״מ נ״ע נ', ועם ר"׳ ר״ה כ״ח א' י ברכות נ״ז נ׳ בכורות ל״ו א', ועיין רש"׳ סנהדרין י״א נ' ר״ג היה נוהג שריה וזורק מורא בתלמידים אם לא נחר דענרוהו מנשיאותו ונעשה עניו; לכן חשבה׳ כי ר״ג הזקן בכה עם האשה האבלה סנהדרין ק״ד בי. ועתה אהובי יקירי, הלא שמעת מעשה המעורא למלאך המות עם אוהבו אי® נבל ומחחסד, ומדברים נו מוזרות נלבנה, ואם לא שמעת הלא תשמע עתה י מלאך המות הבטיח לאוהבו לרוב בקשתו לבל ימיתהו בלא אמירת וידוי, וישב* תנבל בלבו לבל יאמר וידוי כל ימיו וחי לעולם! וירא המלאך כי לא יכול לי ויתנכל עליו להרגו נערמה, ויה* היום ויתעטף המלאך כאיש נגוע וידוע חל' וישכב על פחח מינים כמטחוי קשת מניח אוהבו ויסעלף, וישאלהו הנבל! מי אהה ומה לך? ויען המלאך מילידי העברים אנכי — אמוסה הפעם — עשה עמי חסי ואמת, התודה לפני בטרם אמות כדרך העברים, ואני אבוא אחריך למלאות אה דבריך מלת נמלה! ולא זכר בלבו את שבועתו והתודה לפניו והוא אחריו, והיה בכלותם לדבר תעיתי חעחעת׳, ויקם המלאך מעל האין שמח וטוב לך ויאמי' הנה קמתי אני, שכב נא פה אחת עתה ברוך די. ועתה אחרי שאלתני, אהינ’ הנכבד, והשיבותי לך אח כל ונוכחת, והודיתי לך על כל פשעי, אשאל נא או^ יקירי! למה לא שאלתני בקיצור דברים: חלא אימא שלוה אשר אמרה קום קטלה לאחי אחות ר״ג דיננה היחה ולא אחות ר״ג הזקן כנודע? כי הקדמחך נמיהה רינ״ז אינה מן ההכרח, כי אולי היה רינ״ז חולת או נדרך רחוקה ושאלת ענג"' היתה מעשת שאירע ביום ההוא נחוצה ודחוקה וכמו שפי' רש״י נ״מ נ״ט נ׳ זלין ספק נידם להמתין עד יבריא רינ״ז או יבוא מדרך רחוקה? ולמת חוסץ> עוד חט" על פשע לכנות גס את ר״ג דיננה נשם תזקן, המעט ממך כי נבוכים אנת" בארן המדבר, עוד תוסיף נעורת לאש וללהבה קש, עוד מעט ונללה ידיעתנו «נ" מצוא קן למו? ולמה תניא גס את אונקלוס במצור ובמצוק ולא תאמם ר״ג הזיו!