Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 37

37 י בטנם מעדנים וכל מוג אדמה. גם ׳חרון החכמים אשר היו בעולמים אשל היו! מלפנינו, מן המחמכמים אשל רנו נעסוח׳ האל, גדול מאוד, כיהרון הזהב מן I העופרת. כאשר <חענג מחן על כלה, כן החענגו הראשונים עלי החכמה העדינה, ׳ ■ באהבתם אוחה חכליח אהבה וכל חפצים לא שוו להם בה. אך מה נופלים מהם ן כהני החכמה נימים ההם! המה לא ימלאו אח ידם לכהן לה, מאשר יקרה בעיניהם, מן יען תחיה את נעליה וכהא כבוד תנחילם. ולכן נקום עלי מתחכם לשטן לי, מדי עברי עיר גדולה, ואשליך שקלי כשף אל פיהו, ויחרוש ולא דבר עוד עלי שלה. פעע׳ הולך בכל המדינות, ושמעו רחוקים שושני לפון: אלן החדלה אשר שם הזהב, ויבואו לראות אח פני כפני אלהים, והמה מניאים איש מנחתו «שח נדבת ידם: כשף וזהב ושמלות, גס מרכבות וקוקיס וכל כלי יקר. ויהי כאשר ראיתי כי רב חילי, ואומרה אל לבי לאמי: לא טוב היות הון חבוש בטמון, סגור בארגז ללא הועיל גם לי, גם למתים מחלד. תועי: היטבת אשל דברת, ומה עשית איפוא? ל ד ק י ה: שמעתי בקול אנשי ביתי, ואתן אח כספי בנשך לעשירי עם מלעיתי. תועי: נבהלתי משמוע! איש האלהים היה לאים תככים *)? לד קי ה: ומה כל החרדה אשר חרדת? הן אנכי לא בראתי חדשה בארך, ילק עשיתי כמעשה כל הצדיקים אשר ילוו כסף לאנשי בריתם וישימו עליהם נשך הלנה מאוד. ואמנם יען כ׳ פחדו חסידי וייראו ממני, לכן לא אחרו לשלם את נשים אשל נשיתי נהם, נבוא יום השלום, ולק איש חסיד אחד, אשל בפיו ושפתיו כבדני ורוחו לא נאמנה אה׳, מאן להשיב לי את כספי אשר הלויחי אותו לכלות את בנין ביתו אשר חסל. ויהי כראותי כי תכביד אח לנו ויקפוך את ידו ממני, ייעל עשן באפי וחמתי בערה נו, ואומרה אליו: העידותי בך היום נבל! את השמים ואת הארך כי מרה תחיה באחרונה ורב כופל לא יועילך! בונה ביתו בעושק ומקרה עליותיו נגזל, בקדשי ד', לא ׳חנכם ולא ישמח במו! הדבל הזה אשר יצא . מפי לא שב ריקם, וכמצות לילה יצאה אש ותאכל אח בית הרשע ההוא עד היסוד נו. תועי: לא אפונה כ׳ אחד ממקודשיך ואנשי סודך שלח אש נו ויגער את הבערה, למען ישמעו העם וייראו! ו ל ד ק י ח : השכלת אשל דבלת, וכן היה הדבר; אך אנשי העיר האמינו, כי | אש י)להי0 נפלה מן השמים ותלהט את בית הנבל מסביב עלי מעלו מעל בקדשי י! וישלח את ידו נכסף הכפולים אשל יחנו בני ישראל לי לכפר בעדם. בבכי ובתחנונים נא לפני איש חרמי ואדבר אליו: "הראית אח יד ד' כ׳ קשתה וחרון אפו כי נורא הוא? השמעת קול אלהים מדבר מתוך האש? ארור כל בוצע בצע ובונה נגזל ביתו, כ׳ אני ד' באש אבוא ובאש אני נשפט את פועל און ההוא! יאמנס אף כי ’סלך יה, בכל זאת עוד לא נרצה עונך, עוד יפליא ד' אח מכותיך ומלאך אמרי ישלח בך, לגעת אל עצמך ואל נשלך!“ כשלג חורו פני האומלל ישמעו את הדברים האלה ואימות מוח נפלו עליו, ואחמול עליו ואדבר עלי לנו לאמר: ״אל תירא כי יש לך גואל ממות ופודה משחת! הן אחיך אשר אהבך, הוא; ששיר ורב הון, לך והתרפס ולהב אחיך, כי ירחם עליך וישן לך שתי מאות שקל יקף נו שלם את נשיך ותנצל נפשך!" האיש ההוא שמע לעצתי, ודי את חפצו יילליח. ויהי כהפינו אס הכסף לי ותתפעם רוחי מאוד ואומרה אליו: נכמרו רחמי וסף אלזאר 4 אוצר לשון הקודש להחכם Wuchern (