Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 36

36 תהיה צרורה בצלוי החיים, אך אחה לא התפללת והצל לא הצלח, כ־ כרגע יצאסי «אתך ואשוב הניחה, ותצא נפשו וימת! — ״חלילה ל׳ מדבר חקר! ואעש האחי דבית׳, בלחמת׳ אח המות, ואקחה בחוקת היד את המאכלת מידו הנעויה על בגך! אולם הוא התנכל אליו לחנקהו. תועי: ומה עשו משכילי עירך, מדוע החרישו ולא בלו הדבר לאוזן שופיי העיר, למען יביאוך נמששע על אלה* או הכשל שחיו גס עליהם וילאו ממך• ל ד ק ה : משכיל• עילי * הערס תדע כי רני החסידים ישנו רק נערי מצעי אשי אור החכמה לא נגע עוד עליהן וימש חושך? גם מורי הצדיק כעה אתלי בעיר קענת ויכל בקרנה ח״ו נעוב ושאנן משחד רעה, ובכל זאת אחרי מותי! העתקתי אהל׳ אל עיר קלונה וקענה עוד ממנה, בדעתי נאמנה כי פה לא ׳שיי גני רבצי ולא ׳חרון מקנא לשונו נגדי. ויהי היום, והנה איש משכיל יליד עיי לנתי חכמה ומלאת עם לקח אשה מבנות עירי ויואל לשבח בה, כי לא רצמי האשת ללכת אחריו. רבת יגעתי להוציא על האיש ההוא דנה רעת ולהבאיש איי ריחו בעיני יושבי העיר, אמרי רואי כ׳ הוא התקלס ני ויצחק לאותות׳ ומושמין ואולם בה ודע לי כ׳ איש מצות׳ חזק ממני, ורעה נגד שני, כ׳ כנר התלקעו אליי מתי מספר אשר הסירם מאחר• בשכל מליו, ואמהר לכפר במנחה את שניו, ואדני6 אל לנו לאמר: שלמה נשפוך איש על אחיו בוז ללא דבר? חרף מאף ועזי1 משעמה! ונהפוך הוא, כ׳ כנד מכבדני •לעיני העם, ואף אנכי אגדלת את ש«ו ואשיתך לתתלת נקרב האין. אבן חן השוחד, כל לב לוקח, את האויב ׳הפין לאוהב ושנאתו שוכח. נם את איש מלות* הפכה מנחתי לאיש בריתי, ויתן תיי6 כי אך אנכי הרואה! ויהי כ׳ ישאלוהו אנשי העיר לאמר: מה זאת? ויען ויאייי נערמה: אמש באישון לילה חלמתי חלום, והנני עובר אצל שנת בית הקדוש, ואמ° עיני וארא והנה חדר משכנו נוער נאש ואיננו אוכל. ואומר אל לבי: אסוי6 נא ואראה את המראה הגדול הזה! מדוע לא תאכלהו האש הגדולה הזאת? י’6’ בקרבתי לראות, ותחז עיני ותנה מראה כבוד ד' חופף עלי החדר. פחד קראי' ולא נותרה ני נשמה, בזכרי ב• דברתי סרת על איש קדוש ההוא; ואשמע קורא לאמי: אמנם חעאס בן אדם חעאה גדולה; ואך בזאת תכופר, כ׳ חתנ&ג לפני הצדיק ותתחנן לו כ׳ ישא לפשעך ויאמר: סלחתי! הנוקר אור, וארון נחפיי! אל תצדיק לספר את מלוע* לו, ומה השתוממתי בראותי, והנהו יודע אס דבר• חלומי, לא נעלם ממנו דבר, אז ידעתי כי נביא הוא! תועיד ת׳אומן כי יסופר? איש תבונת ויקר רוח יעשה נבלה כזאת שוחד? — צ ד ק י ה: הסכלה דבר! לא כימים הראשונים הימים האלם! הן כגני^ שמים מעל האין בן גבהו דרכי הצדיקים והחסידים שכנר מתו, מדרכי המתקין ותמעהרים, אשר חיים עדנת; כ* הראשונים היו בר• לב ועהור* ידים, לא שתו! לבם להרבות הון ועושר, ולא החגאלו ננוג♦ תענוגי נשר, אשר אחריתן כל#־® י מרה, כ׳ אם את צויר ישראל וקדושי ענדו נשמחה נצום וענות נפש, וכל ח1 , לעשות הישר בעיני ד', אך לבם עח מהשביל וידוע, כי נכריה עבודתם זר מעש"66! לא כן אנשי קודש אלילי ההמון נדור הזה! ברחוק מזרח ממערב בן רמי?/ מכליותיהם, ולא יעמולו לעשות תעוב והישר למצוא מן בעיני השופע כל rto ויק יתאוו׳ בל היום תאור,■ למלאות חדרי בתיהם גל הון יקר אף נפחם, וייי1