Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 34

34 זה בחיר* רלחה נשש׳ היה נר לרגלי גבל דיני: המטה אשי שמתי אה האותייו׳ ותהי ראשית מופה׳, בשנתי גלילה על בתאי והעם נצנים עלי מימיני ומשמאל,» וארא והנה נד נשמת הקדוש ■אשר אחריו מלאתי, משב לכנות, ואצו משרתי לאמי ז מהר קח נא את פן תשמן אשר נענת החדר שמה והצק שמן אל חיק הנר, טי® ידען! ויען משיחי נערמה כאשר שמחי נפיהו ויאמר: שא אדוני לפשע פנק■, אי! שמן נפן הלז, כי אם חומן! ואומר לו: אל נא תרע לשפוט למראה עיניך, ר פיני נשר לן החוזות זרות, וזה לן האוח: אשר לא היענח לראות, כי נחמן אוחו ננר ינער ויאר אח הלילה; נארנוח ידי יצקתי אח תחומן אל חון היי׳ וימלא החדר אור! ואומרה אל בל הנצניס עליו: אל תאמרו נני, זה דנר חדש. בי כבר חיה לעולמים אשר מלפנינו, אן תשמרו לכם קרוב אל הנר, פן הובי בעורון, כי אם קודם היא, שלהבת יה! העם האמינו לדברי וינועו ויעמדו מרחו?׳ ויאמרו איש אל רעהו: הנמצא איש מופת ומפליא לעשות כמוהו? — ויהי ממחי* ואראה אל משיד׳ ואנשי בריחי נפנים נזעמים ומר נפש. וישאלוני מה זה וטל «ם זה רוח* שרה? ולא עניתי אחהם דבר. ויהי ביום השלישי ויבא איש אחד י ציי שלוח אלי, ושמועת רעה בפיהו לאמי: אחין יחידן אשר אהבת מולה זה שלפי •מים, אנא התפלל בעדו אל הרופא כל נשר, כי יחלץ ממוח נפשו ויחי I מה ננהל' אנשי בריחי בשמעם את הדברים האלה ויאחזם שער; גם אני למראה טינים» קפקת• על יק ואן כפים: ״הלא תדעו עתה בני אשר אהבתי, אמרתי אל הנועד‘® עלי, מה זה ועל מה זח רוחי חובלה ונפש• עלי תשתוחח?" ואקרא אל משיה׳ ואצותו לאמי: חבוש אח החמור ורכב מהר עירה מושב אמי, ושים את הק«'ג הזאת על מצחו, ואחרי כן חתן נידו אח המטה אשר תקח בידי ן ותצוהו לחמיו נו, ואז יתחזק ויקום ממטתו. עורה שנש מתנין ולן לדרכן! בי נשקפה נפשי לדנים אין נפל דבר. משיחי הלן לדרכו וישב ביום השלישי וישפר את הדברים האל«׳ באתי בית אחין וראיתי כי חל׳ו אנוש עד מאוד, ונם הרופאים הגידו ולא בחיי׳ כי אפק תקוה ואין לאל ידם להצילו מרדת שחת, ואמהר ואשים על מצח החולי* את הקמיע כאשר צויח, ואני תפלה כ׳ יצליח ד' את דרכי, למען ילבשו שוטניו כלימה וחנקם נושה קלה. ויהי כפרשי את המגילה על מצחו, וחשב רוחו יצל קרנו ויפתח אח מיניו העצומות, ויהי כראותי זאת וארהיב בנפשי מוז, ואומי® אל אחין החולה: אחוז נמשענחי זה וקומה ממשכנן כ׳ כן צון אחין הקדום׳ ״המצחק אתה — ענני תחולה — כי חצוני לקוק ממשכבי 5* "הדבר אשר ם® אחין הקדוש נפי, אותו אשמור לדבר." החולה אחז נמשענחן, ויקס ויתהלך בחייי אחת תנה ואחת תנה כאחד ממנו." הקכליס שמעו ויאמינו לדבריו, כי רנה אמונה® לבל דבר רוח! — אז תבאנה שתים נשים עקרות ותאמרנה לאמי: שאל מאחיי איש האלהים! שאל מאתנו בקן> וזהב רב ונתנה לן כי יש לאל ידינו, אן הנם לרו זרע אנשים פרי בטן! נצפית׳ צפיתי, כי שונות היו הנשים ההן אשה ®I רעותה, האחת היתה עונת מראת ובריאת נשר מאוד, והאחת רעת מראה ויין® נשר מאוד, ובאשר נחלה נפשי באחרונה, כן נכקפה אל הראשונה בי עונת מיאי היא ורבת חן. ולבן את רעת התואר ברכתי ואשלחה, לא כן רעותה יפת החואיי אשר צויתיה כי חשב אתי שבעה ימים, למען תברכנה נפש• יום יום ושגור רחיים •פתח. — יעלת חן הזאת ריקם נאה נצל קורתי ומלאה השינותיח הביתה, ויי? שש נעל נעוריה משוש, נר■ ותו כי ברן ז' אח אשת חיקו לרגלי, וינהל להוב׳י