Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 17 (1852) · p. Seite 32

— 32 — אשי עשה איש גדיא׳ נעיר אפי יצאנו ממנה, וכל העם האמינו לדברי כ• דגה אמונהם < שם הצדיק הלן וגדול וינוב חילו יום יום, לא נכחד ממנו ני אנכי עמוי החוך אשר כסא קדשו נשען עליו, וערמח• כי רנה עשחה לו אח החיל הזה ויגדלני וינפאג׳ מעל הנכבדים אפר אחו, רק הכסא גדל ממני. גם נעיני אפחו הנאוה והמעונגה אשר לקח לזקוניו סן מצאחי, כ׳ הייחי כמוצא מיס אשר לא יכזבו מימיו, והריקוח׳ לה נרבה מן הבריכה החחחונה עד בל׳ די. אולם אן> אס אמנם נשלו ל׳ חבלים בנעימים, שמנח• מניח׳ כשית׳, לחם שתרים לשובע אכלתי ומיס גנונים רויה שחיתי, ועל פני כל העם נכבדת׳ וקדום קראו לי, בכל זאת קצת׳ בס" נדבות הימים, כ׳ הקנאה נחנה בנרות׳ ראש, וחמרר אח חיי בלי חמלה. זאת הרשעה, היא ראשית בל סעא ופשע! אס כל עמל ואון! היא מראש מקדם נין אחים הפרידה, וחתן חרב ניד הבכור להרוג אח אחיו הצעיר היושב לבטח אחו. גם ניני ונין איש חשדי הפרה הארורה אח האחוה הנאמנה, ותהפוך אח לני לשנוא אותו. "מחי ימות" אמרתי בלבי יום יום ״מתי ימות, ותהי המשרה על שכמי, בי ל' חאות יותר עמנו. ויהי היום ואשפוך לפני הקדושה שיחי, אשר כמוני שנאתהו, ואומץ עמה כדת מה לעשות; ותענג׳ ותאמר ל•: כמוך כמוני צר לי מאוד כ׳ איש׳ ח• עדנה, הנח נחחכמת לו ונשינהו לאדמתו; אך השבעה ל׳ כי תפרוש כנפיך עלי, עת יכגון> מורך ואיננו! "היענת לדבר, חכמת הנשים!" אמרתי לה "ונשבעתי בנפשי כ• אך אותך אקח לאשה ל׳ ולא אשכח לנצח כל חגמולותיך עלי!" הצדיק חלה פתאום מאוד ויגיע עד שערי מות, ואמנם שמחתי בנפלו למשכב שמחה גדולה עד מאוד, אך צפנתיה בחוני נקרב ולב עמוק, מקום לא שזפתה עין בשר, לממן לא יאמרו אויבי ב׳ ממני יצאה הרעת וידי היתה נו; וחקטן עוד זאת בעיני, וגס זעקתי זעקה גדולה ומרה, כי הצדיק מחולל מפשעינו מדוכא מעונותינו, ואן) קדשת׳ צום לכל יושבי העיר, ועל פ׳ החאשן> קהל גדול בית תפלה, ויקראו אל די ויתחננו מלפניו כי ישוב מחרון אפו, ולא יחן אח המשחית לבוא אל בית איש האלהים לנגון>. אך לשוא ענו נצום נפשם מן הנוקר ועד הערב! לחנם נחר גרונם נקראם אל ל! תפלתם אל חיקם שנת — ב׳ אני קגרת׳ אח שער השמים מענור תפלה.— ויהי בראות הצדיק כי נא יומו, יום מוחו, וחבלי שאול קנוהו גם סבבוהו, וידבר אל׳ לאמר: "הן הרבית חסדיך ממדי למן היום אשר נאת נצל קורתי עי היום הזה ונתנונוח כפיך עשית ל׳ חיל, גם שם תפארת על פני ארץ וחוצות, עתה יום השלום נא נא, וחלילה לי ממדול משלם לך את גמולך שגמלת לי: אספה נא ל׳ את חסידי ונאמני עיר, למען אתן לעיניהם אח ממשלחי בידך, ואשימך בראשם — אך שחים אני שואל מאתך, נערם אישן המוח: היה ליתומי לאב, וכלכלם עד אשי יגדלון, גם נחס עניה סוערה, אשת בריתי, ופרוש עלית כנפיך, כי אין זולתך לגאול!" "אל תדאג למו* השיבותי לו "אשתך אשתי והבנים בני!" כשמחת נקציי שמח הצדיק נשמעו את דברי אלה, ויאמר: הזעק נא חיש מהר אח כל העם אלי, למען אשימך לנגיד עליתם, כ׳ עוד מעע ואינני!" כאסון) נצום עזובות אספתי ברגע אח גל יושבי העיר אל חדר משכב הצדיק, אשר הריס קולו ויקלא אליהם לאמר: "דעו בני, כ׳ היום אני לוקח מעל ראשכם, ושמשי לא יזרח לכם עוי בעמק הנכא ההוא, אך אל חלבו קודר ואל תלבשו אבל, ני בבני אשר אמצתי לי, אור חדש לכם יופיע! הנה נגד ד׳ ונגד פניכם משיחו, אשר יהיה שמש ומג! לכס ויברך אתכם בכל! אך תשמרו מאוד מפניו, שמעו בקולו ואל תמרו נו, פ!