Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 93

93 היטב וישלח אמריו, ועם הספר יסיג לרעהו נצי הגיון לגבו עד קצה האין ג! מיוס התפרדו כל איי הנויס ללשונותם ישמרו לשון אבותם לברית עולם י ׳'0סייס תהון עמם לעולם ועד, אהלי יון וישמעאלים, בגי עמלק ויושבי הגרים , נם בגי נושים ובני ציה השונגים בערבות וגאהלי קדר מבלי לבוש, גס הם לא שנחו את לשונם בארן לא להם, ואיש איש ידבר כלשון עתו, אן אנחנוזרע אברהם אבי נל בני עבר, אד אנחנו מגל משפחות האדמה ירוד ירדנו, לשון אבותנו שכחנו ונפרוש נסינו לעם זר, לשונינו אשר בה נדברנו איש אל רעהו, לא לנו היא, גנוב היא אתנו, וגס אותם בללנו ואויבנו ילעגו לנו, שנות עולמים חלפו הלנו גייי, אלפים עברו על ראשינו, ואין איש שם על לב! נם בבני עמי חרה אפי, המקוים ליום נואל, מה יעשו ליום פקודה! תה יעשו ביום ימלא ד׳ כל משאלותס , ואת נדחי ישראל ייזבן על אדמתם , ועשה אותם נוי אמד בארן נימי קדם , ולשונם בעצלתים נשתה! אין יקוו לשמוע עוד את דבר אלהים חיים , ידבר עמס נאשר דבר את אבותס מבין שני הכרובים , יהמה את לשון קדשו לא יבינו! ימים רבים נה ישבתי ודוממתי ואומד : עד מיזי אלהיס! אן זה היום שקויתיהו! אן זה היום עשה ד' ויאר את נל מחשכי, ראיתי השמים ממעל עלי נפתחו, ונאור נוגה השחר פרוש על הררי ציון, ראיתי שמין מעשי אצבעותין, הכוכבים במסלותם אל מול פני לשוננו יאירו, וכוכבי יצחק כספירים במשבצות זהב יזהירו; ראיתי ושש לבי, ויעמוד מלדת ינון ואנחה לבי יבקעו, אן למה זה הבל איגע למלא סי תהלות , להצל הילל בן שחר > אשר בכל האדן יצא קוו ותרועת תלן בו! לנו חזו מסעלות תמים דעיס, בעטרה ®עטרה נו מלאכת קדשו, ומלן לעס ננרי הוקיר נפשו בפז ורביד הזהב, ונסא כבוד הנחילהו! אין זאת כי אם אצבע אצהיס הוא החפן שלום עמו, וני עוד כקוד יפקוד ד' את שארית יעקב להשיב שבות לשונו נימי קדם , והוא יענהו בקול, * ועתה, ידיד עליון ומחמד כל תמימי דרן, נם אנכי קנא קנאתי ללשוננו כיקרה ונסנחה ככלי אין חסן בו, ובארן הזאת כאשר ראיתי ני אין איש שם על :3 לאסוף אותה הביתה, וכאשר בנדת דותה בחון תעמוד, ובניתי אנכי בית זבול יה, נסבה בכרם למחסה ולמסתור מזרמי הזמנים אשר בכל יום עליה יחצופו, לבל ישכח זכרה גם בכנף הארן וכבודה לא יסוף מזרעה, ואף ני זה לי ימים רבים מאז כמלות׳ להקים את הבית הזה אשר נקרא שתי עליו, יען ני לא מלאני לבי נכקימו ברחובות עיר בפתח העינים, ני יראתי סן ימצאו בו שמן דבר כל מום יע, וירחיבו עליו סי צחוק והיה לשמצה בקרב סארן. אן עתה נאשר ראיתי ממיס דרן,אדוני ואל מטרת חפצו נשקפת׳ וראיתי ני רק להרים קרן לשון עמו כל מגמת סניהו. נם ידעתי ני ללעוג לרש ולאיש מן מערכו, איש כתוהו לא יגל על לשונו. לכן הפעם אמרתי, לאיש אשר אלה לו, לפני כבודו אניפה בכורי שרי רעיוני אשר גדלתי ורביתי, והוא יוציא את משפטם לפני ד', ועתה הנה כ״מאי יצוף פה אגודה אתת מספדי אשר כתבתי. וזה לי האות , אס פקוד ’סקיי עלי איש אמונים ונבון לחש להוסיף עוד לשלות לו מהמטעמיס אשר עינתי, ויבטיחני כי ישים המשא הזה על שכמו להוציאם לאור יומס, אזי אדע ני לא לריק יגעתי, ואס לא יערבו לחנו, יודיעני באהבה מסותרת, ובדרן הזה אשי אנכי שלחתיהו ישיבהו אלי, ואדע ני יום לבנות גדרות׳ יוס ההיא 'ימק חוק, אן יראני נא את כבוד גדלו וענות צדקו וישיבני דבר נאשר עם ׳י