Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 90

עם אסר לא נגה עליהם ידור המגמה, יזרנ פיפיות נידם החדה וגס מורטה לנרשינו מהסתסח מתלת ד'. אנמגו רק נשם אלהינו נזכיר , הוא נסינו אשר נצלו נמיה , ולא יתוש ספר התורה מפינו, ונזה נצא לקרנ, נאנו נאש ונמים , אנני תותח נחשנו לאשפה והחלש יאמר גנור אני ללמדם מול עצת המסיתים לעניי סי ד' רק צדק אזור מתנם והאמונה אזור תלצם, וכאשר יענו אותם , נס אם דנקה לארץ נפשם , המה יינו לחזק נתורת ד׳, אשר היא לנדה נחמתם נענים ונם אם יחרפו וילעגו למו ישימו מחסום לפיהם, שומעים חרפתם וישישו ני מאת ד' נגזר אומד להיות מטרה לחצי לשונם , ונם יעקנ נאשר אנק איש עמי עד עלות השחר ואז אמר לו לא יעקנ נ״א ישראל יהיה שמן ני שרית ונו|_> רומז נם על נניו, ני נס הם אס ני יצרו צעדי אונם , ננל זאת לא יוכלו להגי עדי יזרח אוד הישועה לישרים, ואז יכירו ננל הארץ שמם הנאות להם הוא ישראל/ לנן אחר מתן תירה הרגם ענרי נר ישראל, או יש לומר שכונתו ני ננר אמי החנם מכל אדם מים גנונים ימתקו, וגם חז״ל החזיקו דנריו נאמרס: גדול המצווה ועושה מהי שאינו מצווה ועושה , וסי' המפרשים ני המצווה יצה״ר מסיתו לסור מהמצוה , ואם ענ״ז עושה מצותיו אז שכרו גדול, ולכן אף אס קודם «ת! תורה קימו יחידים קצת חן המצות אשר אח״נ נצטוו ואורו עינם ני טעמו מנופיי נוף אמריה, אנל לא צפה הרשע ולא ניקש להמיתם מיתה מוסרית והחטאת לא רנן נפתח לנס; רק נאשר ד' מסיני נא לשוס לפניהם דנרי הנרית והאמת , אשי הוא חייהם ואורן ימיהם , אז התאוה ואחוזת מרעיה הרימו ראש , לשוס לענה ורוש ננוס חייהם , להגניהס שאלה ולהורידם עי ירכתי שאול, ונודע מאמי חז״ל נשנת ק״ה : לא יהיה נן אל זר, איזה אל זר שיש נגוסו של אדם הוא יצ״הר, לכן אחד מ״ת, נענוד שצריכים נצחום נגד הסתת יצ״הר שהוא אל וחזק לרדף את האדם נלי חשן, מתרגם נר ישראל. ג' העיד על הרמנ״ס נפרקי אנות שסי' על_משנה איזה דרן ישרה ונו' וז״ל ני יש חצות קלות כגון למידא ל״הק , יהא למוד ל״הק אינה מצוה? ואולי כיון על הגת' נספחים ג' שאל יוציא אדם דנר מגונה מסיו, והנה פירוש לימוד נלשון חכמים נמו מורגל , נע* ווחהנט , והראנ״ע סי' ס' ני תצא ע״פ והיה מחנן קדוש ולא יראה נן ערות דנר וז״ל: נמעשה או נדנוד, ומעתה סי' למידת ל״הק אנגעווקהנונג גס הרמנ״ם נמורה נח' לשלישי נ' דלנן נקראת לשון ענרית לטון הקודש׳ נענור שהיא שפה גדורה , והוסד נה תמיד הדנור המנונה לנל ישמע על שפתים נפרט נדני ערוה דנרו נה נשמות מושאלים ונרתיזה. ננ״הע הערה המחנר את מקורו מספיג ס' עקנ לדנר נס מכאן כשהתינוק מתחיל לדנר אניו רדנד עמו נל״הק). ד' עוי כתג ועתה אחר שנפתחו לנו שערי אורה שרנינו הרמנ״ס היה לו מכילתא אשר לא זכינו לה נוכל לשפוט ג״כ שכל הדנריס החדשים שנתג נספרו ונעלם מאתנו המקור אשר ממנו שאג דנריו , ומי שמכיר ומתגונן דרן רני נו יודע ני לא מלני הוציא הדנרים , רק נוגעים ממקור נאמן, והארין שם ממקומות דנות נרמנ״ם שלא נודע איה מקורס. ננר קדמו נזה נעל ההקדמה ד א גדת נראשית דפוס זאלקווא שנת תקס״ד שב' נז״הל ומניאו הראני״ה נהשנוהיו על החנם צונן סרק י'ז השנא ל"נ : דע וראה ני רנותינו נעלי התום' הרמנ״ס והרמנ״ן ז״ל היה נמצא נידם חנילות מדרשים וניייתות אין מספר אשר קראום נשמות ואנו אין נקיאין נהם ולא נשמותיהם, הרמנ״ס ז״ל סי״ג מאיסורי ניאה פסק שנר נח״ל צרין להניא ראיה , ולא יכלו נושאי כליו לתרן סונית הגמרא ינמות מ" ו על סי דנריו