Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 75

- 75 — ושלשה הפיל לארץ , חללים מהאמרים, ולסבכי היער׳ חייט נסו הנשארים. — והחמה תשלח $רק חציה בוישפי ומע!פת הדרך.' יחפפו', }בשלו ה»ם ׳ .■1 צטא,זעיף’ויגע׳!עם פיק״ברכ:^ ז־ ״אלי! מיד עריצים, חלצת נפשי ממות; ומזרם מים גאיונים ׳ חזצאתני לארץ נושבת; [אם פח מצמאון, נפשי לא תושיע! אז רעי הה! על לא י חמם שאול י^יע. - - ומים זרים, מזהירים ככסף מזול!ק'שבעתים, הקרו,!יזומן,’בלבנת הספיר לטוהר; ומחריש לשמוע׳ אפיק מימי זוהר, ואןניו חקשיבנה מצור שרי, בחמלת שמים; האח!!ביען' ויזולון זקךים,ומים חים; ניערע על ברכיו׳ בנפש צמאה ועןפה ׳ הרוה את מעיו, אשר במעט היו לשרפה. — והשמש משליך _קויו יבין ימןו־ק עפאים ׳ יעלי'נאות'דשא "מפעת צבע נשטפים; צל סו־עפי עצי [ער ׳'עם צללי ענפים; ומשני הולכי דרך ׳ אשר משער באים, והוא נחפז לרוץ _קל כאחד הצבאים; שמע איש מספר, כדברים לרעהו: ״עתח בשער על העץ יוקיעהו; אולם הדאגה נתנה לו צייז!) לעוף כסער, וקל ברגליו עשהו, פחד לב וקרב ׳ 1) נמו תנו צק למואנ (מ״מ נ" נו ירמיר) .