Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 74

הפול.על*פניו, בפלגי דמעה מעינ:ם; ובקול אלי רוכב שימים׳ נפשו ר/תיפח, ״אנא איל רחום! שאון גלים השבח! העתים!עבורון, באה שמש צהרים, הה אם גם תשקע׳ שמש ערבים; .ולי לבוא השערה, לאי תושיע! אז רעי הה! לשערי מות.יגיע. - אולם בחימה שפוכה שמפו מ!ם הזדונים, הגלים אחר גלים , בהמית רעש גברו; אף רגעים אחר רגעים חיש כצל עברו, וחרדת לבו, תו־היבהו אומץ ח־ב אונים, ויתנפל בכדו בין שאון משברי' גאיונים, .ויחצם הנה והגה,' באךבות!דיהו; ואל אחד נתן לו רחמים׳ רדהמהו. - ובשלום"לחוף הגיע העף’.קל כסערה; ניתן' תודה אל רוכב בערבות; והמון שודדים כמו זאבי ערבות, באו מצללי!ערי׳ מחשכת הסערה; ובנהמת’נורא,!נהמו נגדו בגערה; גיתיצבו באם המסילה י לשמנו הדרך י וחרבם שלופה, לכרוע אתויבךך.’ - ׳־למה תריבו אלי" 'עךא האורח בפחד׳ ״הנני ב;דכם i אין ליי כי אם נפשי ןחידתי: רגם היא'כיום, לתנה למלך פקודתי, ובחמת כהו. נזל' דזנית״כדד אהד : לא עלי ׳ כי אך עלי רעי. תחפולו נא יחד!