Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 71

71 הלא תשמע רוח סערה ברצונה תטני רק לה המלונה, לה השבט ועטרת״! אל כנפי הרוח שם המהלך את פניו באשרו, למצוא מחוז חפץ מניו, שם שפך לבו מעזה אהבה בוער ״גבירה תקראני! על ני עשן ושלהבת כמוץ מגורן מול רוח הנושבת? ראה החומה חזקה מרוח הסוער ן והנה העכבר נגש עתה לחומה: "אתך תחד כבודי ונפשי לך הומה קומי רעיתי ן כתומר מקשה נצבה"! "אם יוצר נמלך חומר כמוני יחשב' ,הלא שן עכבר ידיקני! מהרה לו?שב בנותיו ביקרותיך, שס תבהד אשה נאוה"! איך נפל משמים שם בנה מעליותיו מקצה החור יצא ותקופתו לקצותיו ויבא עתה למאורתו זעף וסר: "אמת הדבר" אמר ברוח נדכאה אשר לא האמנתי עתה אדעה אות היא לעולמי עד ביני ובין כל בשי׳! נבזה וחדל אישים! תמלא בזדון לבך לשלוח יד במשטר כוננו ידי יוצרך in והתאושש, עברתו ני קשתה בחר לך אשד, רק כערכך . ׳ נ׳ היא חייך ואודך ימיך התענג וזכור כי יד ד׳ זאת עשתה!