Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 70

70 שבת קול צעדים ורגל לא עברה ומאחר הרחים יצא בנפש מרה עכבר גדול נם חי ורב פעלים . הקצף בחזקה יצא על אשת בריתו ועליה שפכו ולא האריך למעניתו לא זכר בזעמו יונק ועוללים. ,קצת׳ בחיי מפני בנות העכברים זוחלי עפר בל יקרבו לגברים איש אשר כמוני עליהן יתנשא מורנה מעלי ני בנן געלת׳ להתהלך ולשוט בארץ הואלתי ולמצוא עזר כנגדי הפעם אנסה" ן הבוקר אור והשמש תשלה קרניה ונוגה פנינים על אגלי טל יופיעו חציה, וישתומם ההלך ואהבתו נבערה ״את אשד, יקרה. מחמד עיני, לבבתני בהוד ׳פיך לבבתני. בחציך פצעתני• ככה דבר על לב המופיעה נהרה . ,שוא תהגה מני ענתהו השמש -עגינת הענן. גבירתי, תכסני אמש עוד מעט ואינני בהרימה פעמיה, היא תהלתך, בה תמצא אשת חיל, היא תמשול כאות נפשה יומם וליל, ועל רום שמים בעצמה תפרש בפיהן וישמע העכבר לעצת שוכנת רמים ולענינת העבים הדיס פעמים י• אולם גם היא תתן כתף סוררת: ,תוהלתך נכזבה יען נכנעה הנני -