Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 69

69 — **מרר בבכי, בקל נהי ויללה: ביי רוחי ’לה זיה׳ את דירי ן_עלה. 9זאת בנפש מרה פר, אנעים זמירות בללה.,׳ ארה•' על אלה גם שנתי נדדה, בחבלי זעניןל■ גס נפשי נלכדה י .קמתי אני'ברוח נשברה׳" לרדת הגנה, העיר אבל,וקינה - לכן!חד ב;פש מרה נא נתן זמירות בלילה!?צלם תתלונן, הנותן זמירות כלילה? "אוירה! רעיתי י טלף טורפד,,!ש חולה איננה, מחיים לא נק^פה; $ה הנד, ׳ בחמה ברה ׳ עודנה' ןךנד׳ מדדת מקנה עת אני בנפש מרה פר אתן זמירות בללה. " "י אולם אחה, על זאת נפשי T ן־ L T אבלה, r t ד המתאונן ברע נגד אשת בדתי. Von Ignatz Weil, Privatlehrer in Waag Neustadtl. י , עיקר עני( המשל הוא 3קיצור כזה 1 ענגו אח? קן נאשתו' אסר כערכו יין ל3קש לו אשה אחרה אשר וזאווז לו לסי מחש3תו. והנה 3צאתו לאור הנוקר י הי ג3וה וחלול ותזרח לו השמם 3הוד קרניים ׳ ויסחר פניה להיוח לו לאשה - שינן ה:מש : מי אנכי? הלא הענן חזק ממני. 3רצונו אזרח ונרצונו ינסני ^,'יי'! נשמעו כזאת הלן 3תקוחו אל הענן; אן גם הוא השי3וד3ר לאמר: יל וקנון העין הנני! ני הדוח מושל 3י כאות ,ששו ולו המלונה; לכן רק; י °יז עיניו ״ויפן אל הרוח; אולם גם, זה ישיבנו י אחור נאמרו: "אל ישיאן אתלש׳ ואס נקל לי להניע האד והעשן כחפצי, ראה שם החומה , היא יי תיקה מוצצי ולא תמים ממקומה". נפנים נזעמים נשה עוד עתה לגשת אל י«ש , יידנר אל העצים ואל האנניס את מנוקשו: אפס , אין חרד לנו נשמעו - הדנרים : "הלא נער אתה ׳ ני לא תדע כל תוקף ועוז ה ע נ 3 ר, החזק 3 ’ jנת ותיל! ני הוא ישלונו ני, גס יכרה ויעשה מחתרת נננוני ויעשני יש, שמש לן נלננן $לא אהנה , כי שם תנחר אשה נאוה כאותן ונעדכן ׳ הענ3י עתה נ* הסניל עשות, ויש3 אל ניתר׳ להתענג נאשתי נרו3 עוז ״נום כמקדם .