Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 68

68 עי1,ערש זיוי שוכבת, ביל עוד ברנה נודדת מקנה; אן!’נאנחה וניצבת׳ הנותן'זמיחתיב^ילה? איו אס רע!תך,ז'בד. נפשן? נכספה’, בעודה גאבה מח!ים נקטפה* שנת מות"נרדמה, בל עייר תעיורה, בל עיור תשירה. לנצח נאלמה, הנותן זמירות בלילה? איו עדת לאפרחיה מאכל אספה’, " משני הפרם טיף טורפד,? מלא קרשו מעד־ניך:" " ונפשך' נוגה בבלי פוגה על מדזמד עיניך׳ הנותן’זמירות’ בלילה? לכן בנהי ובכי תקירורים תתן קולף תזמר בשירים; לבן תקונן בקולך, הנעים מבין' העפאים. לנקשי העמלה — הנותן זמירות בלילה? הבט נא וראה׳ איך' פניו יאיורו מהמרת’החלומות על רוחו .׳עבורו! עת נפשו תתבונן בתקות הקציר בתוחלת הבציר לעיררהו מה תקונן, הנותן זמירות בלילה ו הנה עת הזמיר הניע, כל חי, כל נפש יגיל, יריע, T L L ■■י• •" ־ בל לב אף שמח. שם צפרים זקננו, פה צפרים!’רנני; ואף אתה תתיפה, הנותן זמירות בלילה? לקול.יללתף, אזני תשמענה, מעי לןל״המו, עיני תדמענה• מדוע תיקונן בקולך הנעים מבין' העפאים, בצלם תתלונן, הניתן זמירות בל!לה? האם על זאת רוהך הבלה: שאהבה נפשך בחולי!נפלה? KrrKüu.