Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 66

66 . Schreiben von Ignatz Viuhorn, 1 an den Verfasser de« תפארת ד,ו/שבי. אלהיס עמן, ג3ר חי!, מחיה התש3י! זה ימים זכיתי לראות ספר( היקר תפארת התש3י, וזה שמו אשר יאות לו ני נאמה הוא תפאוויו להתש3י. מיס הנשיה 3ו כשארי מרגליות יקרות וא3ני חפן <ע3ע , נחי' מליצתך, 3ה0 תמשוך ל3 שומעין, העליתהו, נדולת נפשו תוקף ואומן רואי 3ששר הת^צה לאוזן שומעת ול3 מקשי3, הערכת. ר3 תודות ת3ענה לך ל3גיי< אוה3י שפת ע3ר! הי נועמה וג3ורתה חשפת ׳ מליצות לשונות ימה 3מלי שפיי קד ס העטיה, נועס לשונות המער3 מהול עס הנשג3 על לשונות מזרח מרחף ן לאחיך 03אסאה הושעת, לא אאריך לשון,*) נ י מי אני להלל מפעליך• אולי כה ע ע שנוע רן תל א ספר לך מרומת ר ע י ו׳נ י ו וגוני תעוסות מליצות התשני! נפשי ש3עהלה דשן וניל 3ע3רי על דלתות ספרך׳ אורו עיני שכלי תנוכה נרקיס תשלחני מליצותיו הרחות והנשאות! אולם אחת מצאתי 3קע שכלי להעירך ׳ אשר 3ו לדעתי לא טו3 עשית — אם שניתי, סלח נא! כי רצוני עו3 הוא^ 1 רק אל האמת והיושר תמיד מצעדיו יפלס ונרגל זדון לא חטא מדרך זה והיא: נחלק השני, שיר שניעי, תיארת את המרשעת איזנל ני היא אמיי לאחא3 ני תניא צו כרס נ3ות וצותה לזקני יזרעאל לסקלו , ואחרי הוגד לה י' סוקל ואיננו לאחא3 אצה להניד לו ני אמרה מלאתה ׳ ני נערה ננות מחלד י ני כן יעשה , זאת נחלת עמי ארן, רוני עפר על גויס, אס רק למלכם יל נחת, ואז הלך אחאנ לרשת הכרס ונוי. ולדעתי אמרת לצדיק (נאותו דנר) רשע אתה, ועל חנס הרשעת אחאני: פי שרשי הזדון ורשע עוד לא הנו שורש נ"כ נלננו עדי יהרוג נקי כפיס לא דנר, רק לקח כרמו, ני זה יתנגד מכל וכל לחוקים הטנעו 3ל3 אנוש, י' נעד אחוזה קטנה — לא ערים גדולות ונצורות , מטמוני כסף וזהג, ארציא מלאות טו3 וכדומה — נעד גן ירק יגדע תקוס חיי איש ישר , ונפרט כאשי גס אתה נצדק ויושר הטעמת מענה ננוה נאמרו כי דמו וחייו מוכנים היל* להזיק נענודת המלך וגו' _— אולם זאת מודעת , ני הנשים מדרך טו3 הי» J הממוצע לא ידעו כלל, אל כל אסר יפנה רוחם ללכת, שם הס ננל גופני ׳ הרגשותיהם, נוחם וחילם׳ נתון רסן לחשקס נכר למו, הן לטו3 הן לרע " אס אל הרשע יפלסו מהלכם, אז יחורו גס פני נני נעעל צע3ו3, אשר מי*11 פלדות השאול תמיד פניהם יצהילו, נושה תנס ילידי התפתה והאנדון, ני כי*'* נחשנת גדלס נרשעה ומרמה נגד האשה המרשעת, רק נשים אס אל כל פיי? ישמעו יוכלו להקשיח לנותס להתאכזר ניעני מדנר , ננמרי ישימון, לזנוח נלי רחס על מזנח תאותס, רק הס לא ישימו ל3 אס השגת מטרתם על יזגי* ארס, עלי תל ערים, על מוקרת האושר תולינם, רק לרוח איזנל עצמה ננעלה זאא׳ לה ל3 לזנוח אדס נחיתו יער אס לחשק קנון מותו יועילה, היא עשתה זאת , אי" נתנה וצותה זאת, מנלי דעת אחא3׳ לזקנים להרוג נקי חנם למען תירש כרי^ן *) Siehe Literatnrblatt d. Orients Nr. 34 Iahrg. 1847. I