Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 55

55 — דצערו ולא;בין למיו. אף כי במדבר:נורוהו ובישימיון יעציבוהו אל אל מתי שוא עיניו כונן ויו־איאוןיו^א יתביונן" על און פלט למיו. שבו"נפות אל במריבה לקרוע ישראל התת נתיבה ולא זכרו כי הוא עוז }דם שכחו'יום מני צר פדט :עטף שית חמס למו. יום אותותיו" עם במצרים בקודה צ־וען רחב }דים לדם הפף מי יאוריחם בל :שהיון כל נוזליהם הליכות שב״א קוו למו. שלח ערוב.ויאכלמו וצפרדע תשחיתמו נתן'לחסיל' ןבוליהם אף לארבה יניע ידיהם -TT I־ V• .•־,<■• V דאבד כל זכר למו. אף גפנם בברד הנה ושקמותם מהנמל"לא נפה הסגיר לדקר כעיר.ואלפים וכל מקניהם לאש ורשפים??'יללי בשר למו. ככל זאת המה עוד חטאו לא האמינו"פלאות ראו 2ל כן״יומם ’בהבל כלה ושנותיהם בבהלה " יומם, חתמו למו. עד כי שבו ודרשוהו אחרי הרגם כי זנחוהו יי^חריו"אל צורי״קהוללם זכרו כי אל מצר יגאלם T י. י * T T i T סתר למו. ,אל פתיות בפיהם אהבו ובלשיינם לאל.יכזבו ולבם"לא נכון עטנו*) יבכויתו לא נאמנו אמרו מי יראה למיו. והוא רהוט יכפר" עוגימו [לא :שהיתם.עד שרשמו חקרויך־ב,ולא שא בעיר ’יעיב אפהו:ולאזיעיר ך!מת למו.י זכר כי" אף בשר יסודם ד1חם;לןי ואפס 'מאדם לו בחמת אפו;יפרמו עוד לא;שוב איליגדימו