Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 54

בישועתו לא בטחו זה דרכם׳ נסק* למו. אכן אל ארך אפים פתח לכו'דלתי שמ:ם ויפטר להם מהדנים מן להיך ’בלשד מאמנים ודגן שמים י׳ נתן למו. צידה"שלח לנפשות עמלים בני איש אכלו לחם אלים צוה שחקים מן במכירו .ילקטו,"ואך אשרי יותירו כמו מים, יתהלכו למו. משמיו קדים הסיע ורוח תימן בעוז הניע המטיר למו' רב מטעמים שליו כעפר וכחול'.ימים מארץ כהים, נגלה למו. בקרב מחנם הפי״למו"’ סביב סביב למשכנותמו והמה אכלו גם ישבעו כל תאוותם להם באו, אשכלות מהורות למו ועוד תאותם לא מלאו אכלם בפיהם לא בלעו ,ואפו הרג במשמניהם הכריע בדבריהם יומם בענן הנהמו ולילה יאור אשו הראמו ואין מכשול למיי.’ יצורים במדבר בקע, צמאם מתהומות שבע. ויוציא מסלע קדים ׳ ויורד מום כנהרים מ:ם מצור, הזיל למו. חטא הוסיפו כקשת ךמ*ה למרות פי עליון'בציה " כי נסו אל בלבבמו ז אף שאלו לתאות נסשמו אוכללמו.‘־'־־ ־!ז דבירו באל אביהם ך,קנם «היובל ערוך בציה שולחנם בקר וערב נם צהרים״ י—" משפיל לראות משמי.פ!שחק׳ אלגי!לעג/מו. «הן צורי הכה,’ מים זבו כנחל!ם שוטפים שגבו ה,יובל תת אל שבטי עמים גם לחם שאר ומטעמים לברות למי. שמע אדני ואפו עלה ואש עברתו כיעקב אכלה!ען אמונתו זנחו י