Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 22

22 אשי חזו שמש והנח חשך וערפל בעריפיהם, אמנם בחר לו דרך האמת והישר העולה על לב המשכיל, מבלי להושיט ירו אל שרביט הזהב אי אל גביע הכסף אשר נחש ינ\זשו בו, ואף אם אחרים ענו בצום ובכי נפשם על חלום* הלמו ופוריר אין אותו, לא גן שמואל« ני אנה לו הלום רע ויקץ ויאמר: וחלומות שוא ידברו, וכי ראה חלום טוב ויאמר: וחלומות שוא ידברו? (ברכות נ״ה ב׳) כן לא הדמה בדעיוניו ביאת משיה כאיש עני ורוכב על חמור גרם, ויעמוד בין החיים יבין הכיתים לקבץ הראשונים ולהוליכם לארץ מרעה כרועה עדרו, ואת האחרונים יגלגל בגלגול מחילות אשר לארץ מתחת כאשר ינער איש את שמלתו לעורו, וי, כיח בשבט פיו שבט עברתו את נד יושבי תארץ עד הכנעס לפניו, ויסמר שערת בשר איש למשמע אוזן; לא כן שמואל, אשר אמר: אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מ ל נ י ו ת (שבת ס״ג O בלשון רבים ורצונו בזה לומר, בעת ההיא נגדעו קמי עריצים Aristocratu בהם עמיסינגחו,ובריחי ברזל אשר ביניהם לעמי הארץ, ויהיה איש ,איש יילד בה נעם ככהן, נעבר כאדוניו, בישראל נשאר האומות, משפם אחד לכולכם, כ׳ כולנו בני איש אחד נחנו ולא תאמר עוד נואש לבית ישראל, זח היום שקוינו ׳ שהגיענו מילה ונשמחה נו I — נתנה ראש ונשובה אל ענינינו. אמנם נאמנים פצעי אוהב! כי אף אם קלל וב לשמואל היו המיר אוהבים זה לזה« ומכבד יב לשמואל נאמרו אי! כותביו פרוזבול אלא במורא אשר בית דינו, או בנהרדעא הוא מושב וב״ר של שמואל (גיטין ל״ו בי) וכנגדו בבד שמואל לרב לקראו ראשון בתורה, אף שלא היה כהן (מנילה ס״ב אי). גם אנה לידם סעודת מילה והלכי יחדיו, והפצירו איש באחיו לילך ראשונה בבית המשתה, ויל^זי למצוא הפתח. (ב״ק פ׳ אי) ויען כי מאס רב בכבוד התפרר מנחדרעא, עיר מלאה חכמים וסופרים , ותקע אהלו בפורא היא מתא מחסיא, קהל ישראל אשר לא ידעי בין ימינם לשמאלם, זשם החזיק רב ישיבתו