Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 23

23 אשר שמעה הולכת בכל הארץ לפאר ולתהלה, וכאשר הגיעה השמועה הרעה ל^ני שמואל כ׳ מת רב קרע עליו י״ג בגדים (מ״ק נ״ד א׳) ויהי אחרי מות אביו השומר נכסי יתומים כאשר זכרנו, ושמואל איננו אחו, ויצעקו היתומים מבלי לידע אידו כספם וזהבם אשר הפקידו בידו, וקראו לשמואל "בן אוכל מעות היתומים" והלך שמואל ,להצר הקברות — כ׳ כהן חיה — מקום מגוחח אביו, או למצוא *ממחה מהנוגשים עליו, או בשברו! מתגים ובמורך לבבו וצעק: אבי אבי! והנח נימה לו אביו בוכה ושוחק, ושאלהו׳למה אתה בוכה אבי? קרוב קצך בני! ולמה אתה שוחק אבי? אשחק כי טוב שמך גם בין החיים גם בין המתים! איה יסף היתומים? שמתיו. בין הרחים עם בכפינו, ודע הצרור העליון והתחתון לנו. והאמצעי של היתומים, למעי! אם יבואו שוודי יום או שודדי לילה, לנו יגנבו, ואם האכלתו החלודה, לנו יפסד, וכסף היתומים יעמוד, כי כספם הוא, (ברכות י״ח כי). ויהי שמעו הולך וגדול בבל מדינת בבל, אמנם בא״י התנכה אותו, וו׳ יוחנן ראש ישיבת א״י..אשר כתב לרב בחייו "אל רביגו בבבל" נחב אחרי מות רב לשמואל "אל חגרנו בכבד" ויתעצב שמואל ויתר לו לאמור, אולי אינם יודעים כחי ועוצם יח בתורה, ובי ראוי אני לקראני גם אותי כשם רב. ושלח לו עיבור החודש על ששיבש שנה אבל ר״י לא פגה לבז לזה ׳ ייחשבהן ליודע בינת לעתים, ויאמר הלא עיניו ברוכות בחשבו; י ושלח. לי עוד שלשים גמלים או גווילים ספקי טריפות, ויכירהו ויאמר: עתה ידעתי כי אדם גדול הוא, אקום ואחזה פניו, ושאל ׳לי אחד כאשר עשה כפעם בפעם, אמור לו פסוקך אשד למדה היזם! ויען הילד ויאמר: ושמואל מת •י ויתחיחל ר״י ויאמר מת שמואל! (חולין צ״ה ב') ואם אמרו חכמינו "ולא היא" הלא זה אמת כי בימים לא רחוקים מת, ני לא האריך ימים אחר רב רק שש שנים, זמי יודע מתי הגיעה הבשורה לאיני ר״י ני