Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 15

״פצה וישימהו על העצים אשר הגיא הוא לעצמו לדשנו, ויקח את המאכלת מתערה לשמוט כהוגן וכשורה ולא להרגו 3ע״כ , ועוד ידו נטויה , ועוד רגע ויכל מעשיהו, והנה קול אליו: אל תשלח ידך לנער : ותאחזהו רעדה ומורשי לננו געו מקול הקורא ׳ כי נפשו א3לה עליו ואותה לדעת׳ למה ועל מה זה זנח ד' את ז3חו, כי לא להאמין שרק לנסותו צ והו ד' לעשות את דל אלה 3דעתו כי הוא הרואה אל הל3 איננו צריך לנסיון למען דעת מחש3ות איש ועלילותיו וקדוש שתו 3ר3ים אין סה_כ3סאר הנסיונות כי איש לא ידע מתנו מאומה וננ״ל, ותחת גיל להתיר את העקוד ממותרותיו, מזורו פניו ול3ו חלל 3קר3ו י כי אמר אילי חטא 3ני ונמאס 3עונו מהיות אשה לה' 3היות שהמלאך לא זכר ולא פקד את יצחק מכל וכל, ותקש עליו ההפרשה יותר מהעשיה (כי כן דרך _הט3ע כשיהיה איש להוט מאוד אחר ד3ר מה ולא יונל להשיגו שיקשה עליו מאוד מאוד) ויפן כה וכה למצוא מנוחה לנפשו העגומה׳ וישא את עיניו אחרי הסירו את 3כ1 מעל העצים , וירא והנה איל, אשר לא היה או לא ראהו עד אחר הד3רינז האלה, נאחז מונן ומזומן לפניו, 3ס3ך כאשר הוא נעצמך היה נאחז 3ס3ך הספקות׳ 3קרניו לבד 3ל יפסל 3מום ע״י,חדירת חיק 3ניס שפתים וכדומה, וי3ן א3רהס מכל הס3ות האלה, שהאיל הזה הוכן להעלותו על מז3חו, וילך לאשו ולא נמהירות כאשר רן 3שתחה ר3ה לקראת שלשת המלאכים , ויקחהו ויעלהו כמשפט, תחת בנו ממש ונודאי ננל הכונות הראויות לכך. אמנם כאשר ,תמו כל ענודות הקודש (ני 3לתי ספק לא סר א3רהס משם טיס הודשן קר3נו הדק היט3 3ל יטרפוהו זא3י ער13 אשר 3ס מלא ודאי גס יד 3נו יחידו אשר יעמוד תחתיו לשרת את פני ד' כאחד ממשרתי עליון, ועדיין לא גלה ד' את סודו ליראיו, ם3 רוחו לפעמו על אודות הד3רים האלה ונם נפש יצחק גרסה מאוד לדעת עק3 הנסיון הנפלא הלזה ני זר תעשהו ויותר תמוה מכל אשד סופרו לו מיולדיו, ויפן אל א3יו (נאם לבי 3קר3י) ויאמר: הנה האש לוהט, העצים מתאנליס והשה מדושן, ואיה ס3ת עקדתי? ויען כלפ״ד) הש3 הש3 באורך הזמן הלזה מסרעפי עשתנותיו ויאמר אל ידיד נפשו: אין זה 3ני נ״א להראותך 3עזן גשי1 יסודי אמונתינו אשר הורתיך על פה מעודך עד היום הזה למען תספרם באזני 3נך ו3ני 3ניך וילמדו מהם חוקי חיים ויאריכו ימים על האדמה אשר ד׳ ניתן להם והמה: א' כי אל דעות ד' הצופה ומנינו על כל עלילות איש ומחשנותיו יקיו3 הוא ליראיו להצילם, ני נפשע נינם ולמות נרגע אשר שלח המלאך נפדותך וליתן האיל המוקד פה נופר תחתך, 3' ני ידנר ד' את האדם וחי (וזה שורש הננואה) כי לולא דנר ני׳ לא עלה על לני לכלותך נהיות נפשי קשורה ננפשך. ג' לשמוע בקולר בכל אשר יצוה נאשר לא חשנתיך גס אני ממנו, גם כי ידיד נפשי אתה. ד' לאהוב את ד' נכל ל3 וננל נפש, נאשר עשית אתה ל משות רצון קונך אשר הוגד לך מסי. ה' ני יש תקוה לאחריתנו (היא השארת הנפש) כי נלתה לא אניתי להשמידך מעל פני האדמה אחרי אשר יש לי מכל כל מלתן כל ומכל כל לא ישוה לי, אמנם קרנת אל היא טו3 לגו מכל הון יקר ולאור נאור החיים לא תסולה ננל פז, ונענור התמיד זנרון פעולתו ויסודי הדת והאמונה האמתית 3ל3 זרעו אחריו עמד האיש הצדיק והולך תמים ויקרא שם המקום ההוא: ד' יראה ר״ל את אשר עשינו! אמנם תכלית הנסיון הלזה נני, ידיד ה' ונחירו קשר damit יאמר היום וננל יום והלאה (ונמו אשר <ננד סוגה היום דניים כ״ט י״ז, וידעת היום שם ד' ל״ט) נהר ד' יראה, לשון