Kokhve Yitsḥaḳ · 1852-01-01 · 16 (1852) · p. Seite 14

u ירא את אלקיס עד שנל זה לא סוה לו לנטל מצות ד' אליו, אשאלה נא אס היה נידו לשתטו נראוי וכמשפטו, יערסהו ימנקהו, יתיז את ראשו 3סעס אתת , יעשה נו שהייה דרסה תלדה הגרמה ועקר , א3ל לא ישתטגו כהוגן וכשורה גי ינון> ראשו על החזה לנסות הצואר ונל יששיטנו אס לא ׳תנקהו גם ינוד ויתנועע ננל גופו כעצי היער מסגי הרות . ומלנד כל אלה הסוללות המנונות על אשיות הטנע לנתון ח3רא זו, אורה תן תשועה לסנרת חז״ל כונן על יתר לשון הנתו3 נשני הפסוקים ז' וח': ויאמר יצתק עד וילכו שניהם יחדו השני, שהס אן למותר לס״ד השניה , ידקדק נהם כל קורא וימצא נדנרי — וכל יתר לפחות כנטול ׳שנת דיצחק דומה, ונשארה הנדירה ניד השופט לחרון המשפט לסי ראות עיניו ׳ וע״ג אני נוחר נסנרת חז״ל ואומר: ני נודאי הגניר אנרהם לנצח את השונא החזק מכל אוי3, את יצרו, למען עשות רצון קונו נכל ל3_ונפם , הגדיל לעשות נגסיון העשירי הלזה מכל אשר עשו נני אדם אשר היו לסניו ואשר יהיו לס״ד עד סוף העולם , אנל לא מזריזותו ומהירותו לעשות רצון ד' נלנד , ני שמעתי אנשי נליעל אומרים : מה המעשה הגדול הזה אשר עשה אנרהם, הלא נימים ההם נמה ע״א זנחו נניהס וננוריהס לאלהיהם והתורה עצמה מעידה ע״ז (דנריס י"3 ל' מ״נ נ'?"ז) אמנם נאשר נעיין היט3 נספור כל המעשה המרומם הלזה'— אמרתי להם~. תראו שכאשר גנהו שמים מן הארן גנהו דרכי אנרהס מדרן כל עמי האין נסעולה הזאת . ני מכל ספורי ענודת אליליהם תראו, שכל זנאי אדם אשר הניאו היו מג' פנים : אס מיראת האליל הרע לסי דעתם , אם לקנל תשועת האליל המטי3 לס״ד, ואס לאכול בשאט נפש מנשר שונאיהם י לא אנרהם אבינו ענד ד', ני היה נרום מעלת ההצלחה'זמניית נעת העקדה וכנשיא אל יש3 נתון עמי הארץ נטת ושאנן מנלי פחד ולא חסר מאומה מכל קניני העו״הז מיום הולד לו הנן הזה אשד חשקה נפשו נו זה ימים ננירים, ועתה כי שאל ד' לעולה את החמד לנו אסר נענורו אמר מה תתן לי ונו' ונחדוה וגיל: הלנן מאה שנה I נחזה ונראה מה עשה הזקן האונד את כל הון יקר ניתו נצווי הלזה:, השנים ננוקר וחנש את חמורו ויקח את שני נעריו אתו לשרתו נדרן ואת יצחק ננו להעלותו לעולה,י נלתי הודע לאיש את מעשהו, ני כן נראה מאמרו לנעריו: שנו לנס פה, ונשתחוה ונשונה ונו' ומזה נדע ני לא סנה לרהניס ושטי נז3 לנו לעשות לו שם גארן י גם לא נחס נדרן לשוב למקומו, אף ני רחוק היה , וע״נ לא הודיענו הכתוב לאמר וילן , ניוס הג' וישא — ורק לשמים הנין את לנו מעת הסרדו מנעריי למען ענוד ענודתו נכונה רצויה ונקיה מכל סיג■ התלונה והעצנון, וע״נ נאמי וילכו שניהם יחדיו, כאנרהס כיצחק אשר עדיין לא ידע מאומה , כי רק עמה שאל: ואיה השה לעולה? אחרי אשר ראה נל צרכי עולה מוכנים ניד אניו ומל שכמו, ונזה מלא יצחק תאות אביו דהיינו לננס עמו נדנריס על דנר הקרנת הקרב! הלזה ולזרזו לאט לאט ולהרהינו נדנרים טונים ונאומים להיות מונן לעשות רצו! ד' אם ישר נעיניו לנחור אותו נעצמו להקרנן הלזה, וע"נ נאמר: וירא איי המקום וגם ני היה עדין מרחוק אמר אל נעריו שנו פה , למען התנודד ע® בנר זמן מה להכינו ׳ לנל ינעט נו נראותו כי הוא יהיה הנקרנ נשה ונזה ינואי על מקומם שני פסוקים האלה, והרמז בקוצר מלין לעולה 3 נ י להשמיעני שאנרהם חננו נדרן על פי מנהגו נמוסר השכל, 3ל יסור ממנו נבואי לפנימי!, הדני. ועתה נאשר נא אל המקום אשד אמר לו אל מצא את לנ3 בנו נאמן באיי* נפשו, וינן את הנאנח נשמחה ויערון ויעקוד את ידידו אשר חרף את נפשו בנם®