Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 89

— 89 — ' בישראל ויהדהד אסדהס. וע'כ ברצותו לרמוז לו זאת י ני לא 3כל עת , יבכל מקום יכרית ד׳ את העם ואת הגוי אשר הס נלחמים 3ו מכל וכל, צוה דוקא במלחמה הזאת אל יהושע לצאת לפני העם. דייקא, כי גם כאן לא הכרית ד׳ את עמלק מכל וכל, ובעת תהיה זאת בימיו לא יתפלא הדבר בעיניו, אך לא מסעמיה הוא, ולא דאי זה כדאי זה, כי כאן הוא לעונש הרשע המודד לגודלמדיו, ולעתיד למעןהנסיון, ובהיות שיהושע קדוש ד' איננו מן המנוסים, ולישראל הנבחנים בהשארה הזאת יוכרח שיהי׳ הטעם כמוס והתום כמו״ש, ע״כ אמר, כתוב זאת זכדון בספר, ד״ל המעשה בדרך כלל יכתב לדוד אחרון, ואת הרמוז בו עם טעמו ונמוקו, שים באזני יהושע דייקא בדרך סוד ולחישה, למען ידע הוא הטעם והעם לא ידעוהו! והאיש משה שכל את ידיו להרימם פעם ופעם להניחם, להראותם ני דק ע״י ד׳ לבדי נצחו וגברו במלחמה הזאת, ומאתו היתה כזאת אף אס נפלאת היא, לנצח הפעם ע״י הרמת ידיו, וגס לבלתי נצחע״י הנחתם, למען ידעו ויבינו ני רצון ד' להשאיר את עמלק ולא יהיה עדי אובד רק באחרית, וזה רמז לו באמדו: מחר אנוכי כ צ 3 על ראש הגבעה, , כלומר, אנוכי לא ארד לקרב, ומטה האלוהים, כלומד, המטה הזעם אשר בו ידין ד׳ את עמלק המורד, יהיה תליי, בידי, דוקא, , וכל זה להעירו על הענין הנרמז, ויהושע הביני, וזה ויחלוש יהושע | את עמלק, לא הכהו מכל וכל׳ רק החלישהו, ני די לחכימא ברמיזא, ולמען הציל עצמו מלזות שפתים ועקשות פה, לבלתי יאמרו קטני האמנה בלעני מעוג לאמר: במלחמה הראשונה אשד קדאתנו בדרך, לא שם משה שר הצבא בעצמו את נפשו בכפו לצאת לקרב, ולא מצאו ידיו כן להשמידו מכל רכל, ואיה איפה פיו והבטחותיו, ואס כן הדבר בעם מתי מסצר, גדוד הבא בדרך לקדאתינו, מה יהיה בעתיד, בבואינו אל עמים חזקים, יושבים שקטים ובוטחים במבצריהם הבנויס לתלפיות ועומדים על תלם! לכן בנה פה מזבח וקרא שמו: ד' נסי, כלומר, אף ני מצד הנצחון לא אוכל להדים הפעם הנס, כי לא הדאתי נו תגבורת, לבלי השמיד, 1 את האויב עד תומו, אך נסי נד', כי מאתו היחה זאת להשאיר פלטי ו, וכבוד יתד הוא לי בשמעי לדבר ד', מהשביע תאות נצחוני, ואיזהו גבור הכובש את יצרו ובדי אדים נס, ואמר, נייד על כס יה, כי, מענין כי חזק הוא, כי דנב ברזל לו [יהושע י״ז י״ח] כי מנשה הבכור [בראשית מ״חי״ד] ודומיהם כעין אע״פי בתלמוד, על, מענץ ועליו מטה מנשה |במדבר 5׳ כ'] היינו סמוך, וגס הרשנ״ם ז״להטעים מלת ע ל כאן באופן הזה, ור״ל אף שהכח והאומן ביד ד׳ הוא ובמאמר