Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 90

90 פיו היה יכול להכחידו כרגע להשמידו גלי רושם אע״פי כן לא עשהו, מטעס: כי מלחמה לד' בעמלק מדיר דוד וכמו״ש. ואף כי ראשית גויס עמלק. בכל זאת צפון הוא לדורי דורות כצאן לטבח, ובעל מלחמתו 7׳ החי וקיס לעד ואחריתו עדי אובד. (ויתורגס: ו!מןייך דית 4ואכט חנן טהראנע גווטטעס 11״1ט , ה^ט דאן דער עוויי.ע וויינעןקריג »יט עונ|ק פיר יוונד S,ר•) והנה גם שאול בחיר 7' אשר עם נביאים נבא, הבין ממאמרי התודה ני אין ברצון ד׳ להכחיד את עמלק בפעם אחת כנאמר, מלחמה לד' בעמלק מדור דוד׳ ויחלוש יהושע את עמלק וכמו״ש וכפי הבנתו ממאמרי התורה, סגר לעשות כמשפט בדבר די. בהחיותו את אגג, כמשה רבו, אשר לא הכהו מכל וכל, ועל כן הציב לו ג״נ יד במלחמה הזאת נמשה רבו, להראות כי לא מחלישות נמו השאיר שריד לאויב וכי במאמר השם עשהו. ובזה התפאר ג״כ בצאתו לקראת שמואל לאמד: הקימותי את דבר ד', דייקא כמצותועשיתי, ואמר אח״נ בפי׳: אשר שמעתי לקול דברי די: ואביא אה אגג מלך עמלק, ולא מכל וכל השמדתיו I אך באמת כנראה התוך דברי שמואל הנביא קדוש ד'מכובד, באמרו עתה לך והכרית את עמלק והחרמתם את כל אשר לו ולא תחמול והמת מאיש ועד אשה וכוי נראה, כי דר דר הכתוב במלחמת ד' עם עמלק, איננו מוסב רק על הדורות עדי מלך מלן לבני ישראל׳ ובימות שאול המלך הראשון, כבד הגיעה עת ההכדתה, וכן נרמז גס באמדו: שים באזני יהושע, שהוא ראש השופטים, היינו ני בדורות שפוט השופטים תהיה מלחמה •לד׳ בעמלק, אך געת ישב המלך על כסא ינדה, ) אולם שאול מגודל ענותו נדמצינו בהמלכתו ויבקשוהו (לא נמצא, כי נחבא הוא« הנה הוא נחבא אל הכלים [ש"א יו״ד כ״ג] ועוד כמאמדינו לעיל, בידעו נבואת יעקב אביר ישראלי לא יסור שבט מיהודא. לא החזיק את עצמו למלך, אלא כשופט אשד מנהו השם לפי שעה,וע״כ לא האמין בנפשו לעשות כצווי ופקודת ד', רק בהחיותו את אגו., כי לפי הגנת ענותנותו לא הגיעה עוד עת ההשמדה, ובאמת משות מלך כיה, וזה שאמד לו שמואל: הלא אס קטן אתה בעיניך להחזיק עצמך לקטן ערך ורק לשופט, דע כי ראש שבטי ישראל אתה« *.) ומצאנו מקרא מלא [דנריס נ״ה י״ט] מעיד על אמתח דנריגו נאמרו: והיה נהנית ד' אלוהיך לן מכל אוינן מהניב נארן אשר ו' אלוהיך נותן לן נחלה לרשתה תמתה את זכר עמלק מתתת השמים לא תשנח, והיינו נשמות ישראל אל ניל כעמים ללכת נמלכה לסניהס ודי נראשס!