Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 86

86 שאול, ואיה איפס א״כ 3רכת אותו צדיק שבירך את ימיה, לא יסור ב3ט מיהודה ומחוקק מ3ין רגליו? ויישב זאת על 3׳ אופנים, הפן הא', לא אמר יעקב שיהיה המלך דוקא מיהודא, אלא אמר, אס תתחיל המלוכה 3א׳ משבטו של יהודא, א; לא תסור ולא תפסוק, אולס קודס לכן לא. הפן ה3', לולא חטא שאול, היה נותן לו שגט א׳ לניר, ולמלאות ד3ד ע3דו ועצת מלאכו להשלים , היה נותן את השאר ליהודא , וגענין נחום שרי נראה, כידוע מאי דכתיג וינחם ד' כי עשה את הארס(ברא ו׳ י,) ואח״כ הגיא מ3ול, ואח״כ נתן קשתו 3ענן לאות 3רית לבלתי סנמס עוד על גדיאת מין האדם הכללי, אך, גלי ספק 3אדס אחד פרטי שייך נס 3ד' נחום, וכדמצינו אצל חזקיה שאמד לו ד': והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה (מ״ב כ׳) אן> שכגר נגזרה מיתתו מן השמים י והנה. שאול גלי ספק ידע גרכת יעק3, ושמר את הדגר 3ל3ו ונטרו עד עת מועד, וכאשר אמד לו שמואל גמעשר דגלגל, על החטא הקטן רזה. על אשד לא הוחיל כמצותו: ממלכתך לא תקום I ידע והבין ני גגזדה קדומה הוא, אך חשג גדעתו ני דק יהודא וגנימן ילקחו ממנו והוא יהיה מלך על עשרת השבטים, וכן משמעות הלשון שם: גקש ד' לו איש כלבבו וי צו ה ו ונו׳ הכל בלשון עבר, ועתה במלחמת עמלק כאשר אמר שמואל בדייקא דלשנא: למשחך למלך על עמו על ישראל, הותקנה הסברא הזאה ונשרשת בלבבו, ואולי גס שמואל חשב כן׳ וכן בפי אס קטן אתה וכוי ואמר לו שמואל וימאסך ממלך סתם. עוד פרחה נו נצת התקוה להיות לפחות מלך על ישראל, ושפיר בקש א״כ משמואל כי ישוב עמו להשתחוות, וע"כ חזר שמואל ואמר: וימאסך מהיות מלך על ישראל, היינו על ישראל ג״נ, ואמר קרע ד׳ ממלכות ישראל מעליך. וא״כ מתחלה בהמלכת שאול היה שייך כאן אמד מבי דברים, או ברכת יעקב לא נתקיימה ויש שקמת כלפי מעלה ח״ו, או נחום, הה אמדו, וגס נצח ישראל לא ישקר,ולא ינחם, היינו 3׳ הדברים שקמת ונחוס לא היו מוכרחים להיות, לולא חטאת. ואלו ואלו היו דברי אלהיס חיים, שקמת ליתא, כי ברכת יעקב היתה יכולה להתקיים ע״י חלוקה וכסברת הרמב״ן ז״ל, וממילא אין כאן נחום ג״כ, אך על כי הסבות את לבך אחורנית ע״י חטאך נחם שדי על המלכתו אותך, וא״ת איך יכול להיות שינחם שדי! ע״ז אמד, כ׳ לא אדם הוא להנחם. היינו אין כאן כל מין האדם, שיהיה שייך נו ענין נחום ועברת ברית, כי דק על מין האדם נשבע לבלי הנחה על מעשהו. לא על אדם, אחד פרטי! (כזאת חרשתי בילדותי, עודני מורכב על כתפי דאנא.) והנה ימים רבים אחרי חרתי הדבר הזה על ספד, ועיינתי נפי'