Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 85

85 ומתונה, גל אחר נל יתרומם לקראתי, זרם מיס כבירים צפר ע3 ראשי, יפו זרועי ידי, דעתי מנוורשת, והמשוטות נפלו, והשלכתי אל ירכתי הספינה ונרדמתי! לכן הנני אלין ידיד נפשי מנוער!. הנן אתה הננחר מכל משכילי זמננו, 5חש03 אחרי חקור;חכמה את לימוד התלמוד לדנר קנון ונלתי תועיל, כי עם רו; חכמתן;לימודים שונים, הנה גס תורת חז״ל קדושה וטהורה היא נעינין, ור3 חו3ל מהיר אתה לשחות;מי אפסים ותחצס;נח;שתי ידיך, לכן סקל נא המסלה והסר הסלע נגן אשר מצאתי היום;ד רן לימודי.;;"מ, ר"פ השוחל;מתניתין: השואל את הפרה ושאל;עליה עמה, או שנר נעליה עמה , שאל הנעלים או שכרן ואח״נ שאל את הפרה ומתה סטור, שנאמר אם נעליו עדו לא ישלם ענ״ל. והנשר הגדול הרמנ״ס ז״ל נפי' המשניות כת;, מפי השמועה למדנו שזה שנאמר אם נעליו עמו לא ישלם רצונו לומר אס שאל הנעלים;שעת שאלה ונו'. והנה האיש הנלנ3 המשתמש;שכלו לדעת טעם כל דנר ו30תו נינתו תסתתר כי נמה הורע כהו 6ל זה המשאיל? האס נענור שהוסיף על אהנתו להפואל להשתענד נס גופו לשירותו יפסיד ממונו? ויותר עוד קשה : ני אפילו אם שחת השואל רחמיו ארצה ופשע נה והטעינה יותר מדאי והתה פטור, וכן כת; הדמנ״ם ז״ל סס נאותה משנה , ואיה הוא שכר המשאיל;הפסדו? כי שניהם יוצאים נקיים, המשאיל נקי מנכסיו, והשואל נקי ממשלומין: ועיד הפניד משא לעי פה גס הר״אש נהגהיתיו 5נ' ולאו דוקא נשעה שהיה ראונן עסוק;מלאכה ממש , אלא רק שקנל לעשות כעידן ענדתיה דמיא , הכי קרא שמו ראונן, להראות עניו ומרינו •י ונמצא נועל דלת לפגי שואל ד3ר מחנדו ני לא ירפא שנדו על נקלה נדמשמע 3גמ' דף צ״ז ע״א האי מאן דנעי למשאל מידי מחנריס וליפטר , ניחא ליה אשקי מיא דהוה שאולה ננעלים, ואמר רנא מקרי דרדקי. שתלא טנחא, ואותנא ספרא מתא , כלן;עידן ענידתייהו כשאילה ננעלים דמי. על אלה אנוא;משפט, אין יתכן שמס׳ עליון׳ צדיק וישר 3 כ ל משפטיו יצה . משפט מעוקל־־ עפ״י דעת חנז״ל, ולננוד ה' ותורתו חל חונת הנדיקה על כל איש האוהג את התירה ושומריה אולי ימצא טעם נכון נזה, כי לא כחקיס , המשפטים', כי חיים הם, ומולידים טעמים מספיקים ונימוקים טונים! והנה גם אתה יקירי! הגן נאחד מנעלי מדע ונינה להסניר נסנרות טונות נכוחות וישרות, לכן שים נא ננוד לחנז״ל ולתורתם והשינני דנר ידידן נאמת השותה נצמאדנרי חכמים. וננחת נשמעים, דו״ש והצלחתן. Exegese von M. E. Stern. שמואל א׳ ט״ו, ויאמן שמואל אל שאול אותישלס ד׳ למשחך וגוי, הננודה נפי'הזאת לבתה האי. הלא ננד נפי' י״ג: י״ל אמד לו ממלכתך לא תקום? הג׳אמדו על עמו על ישראל, מאי דייק דהאי דייק? הגי אמדו שני פעמיה ענין אמד, יען מאסת את דנד ד' וימאסך ממלך נפי נ״ג ונפ׳כ״ז שם? הד' אמרו נפי נ״ט ולא, ישקר, מאי שקמת יש כאן? ה' אמרו ולא י נ ח ס, ונסוך הפי' אמר נפירוש : ודי כמס כי המליך את שאול? אכן נודעת קושית הרמנ״ן ז״ל נפי' ויחי, והיא: איככה המליך ד' את