Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 67

67 . את שלום האדן והימם עליה . והלא עונדי אדמה היו אנו תינו, ׳רען יןרשי ור{רו |י3א גושו מנלמו 013. אוצו חושו אזי חל מממהמהו, איש איש נפי יבלמו ■'יש 1«נס נררנן אשר נידו לחרוש אה האדמה ולענדה׳ ומכם 5תני-יתו אשי אסף ימלא אה -ידו להיות שר ושופע, לענוד ענודה המדינה , ומנה יוצאי צ3א לשיה נפשם ננפם 5עד מלננס ונעד עמנו, ואש תמים פעיל תרם הלנו מעלם ייעלה׳ אז יקויםנסנע .«קרא שנהוג: והרננהין על נממי אדן והאננהין נמלי! יעקנ אנין, נש3 לנעח ]ארצנו ואין־ממריד׳ שלים ואמה יהיה נימינו ויפרמו נגן י' נאי) עסטרייד לפני 1«לקינו והוא יריק שפעה נרנוהיו על ראש מלננו יר״ה. איין ואמן!— י״ט. Betrachtung von L. Feilbogen, Rabbinatscandidat in Wien. הודיית ~ף י״ב ע״א ת״ר נשמן שיורד על הזקן זקן אהרון ונו׳ המין אני טפי מדנלייה היו תלויות ״לאהרון זזקנו, אמר רנ הנא נשהוא משפר ינולות ויושנות נעקר זקנו, ועל דנר זה היה משה דואג, אמר שמא מ״ו מעלתי ישמן המשחה . יצהה נת קול ואמרה נשמן הטו3 ונו' נטל מדמון מה טל אין <י מעילה , אף שמן המשחה שנ׳ק; אהרון אין נו מעילה . ועדיין היה אהרון, ייאג אמר שהא משה לא מעל אבל אני מעלתי, יצהה נה קול ואמרה לו הנה «יה טוב ומה נעים שנה אחים וגו' מה משה לא מעל אף אתה לא מעלה" . "וזה לן האות כי אנכי שלחתיך נהוציאך אה העש ממצרים תענדון את «אלהים על ההר הזה" ענד׳ ם היו, וענדיס יהיו; תמוד ננלי נחל, מנלי «ורה אדם , המור אגודות, ומוסרות הענווה, מוט ההקוה וענותות אהנה , «מור ענוות — ענודה נתצריש עשו להש אלהיש, ועתה יעשה אלהיש אותם לי לעם, נחצרים השתחוו למעשי ידיהם, ועתה ישתחוו ויודו לעושיהס, נמצרים ««עו קיל יוגשיס ו־וטריש, ועתה ישמעו לקיל האותות ומשפטים ישרים , לא «נו עוד עדי מסדנות לזרים , קוממיות ילנו לרשת ארן גדולה ורמנה , יהרסו ייוזרינו ערים נצורות וסגורות . "נהיציאך את העם ממצרים תענדון את האלהיס על ההר הזה" ע״י «נודה זאת, יכיני ויקיישו עצמש להיות לו לעם ״ממלנת נהנים" עם אמד , )5ה ותויה אמת להם, וזה התלם לעשות י "ממלכת נהנים" משרתי עליון «ננדיו! ממלכה וכהונה, שדרה ומשרה, חרות וענודה, יהח-רו ותהיינה לאמה— ««ת תורת האדם רעולה על סולם החכמות , גנעות יעלה ושחקים ירקיע , «׳נו תשלג נצלמין אור, ומרוחתותיו יקיד ארצה ויכרע נרניס , נידעו ני רק «1«ת אלוה אנינהו ואלהים עושהו I נמקום הגדולה שם ענוה I כן דרכי נוראנו «יאלנו קדום ישראל, הוא אדון עולם, רתנניהי לשנת המשפיל׳ לראות נשמים «ארן — הלה ענריש ענדי מצרים — אלה יוניא משה ממצרים ועל ההר "יענדו «P האלהיש" ונהניו גקדאיט! הודיע דרזיו למשה נאמן ניתו, זה האיש משה «ענו מה היה ומה הוא לגו ולעמים, זה האיש משה החיה רוח ונפש כל חי 'יזאיש משה עניו מתוד" — וכן ברצון אלוהים עם עמו ישראל, הוא יייאס 1יל ארן זנת חל; ■ ודנם יירשוה ויאחזו נה "ויענדוהו" נל3 שלם ונפש מפצה . ויהי כאשר נמם אנהים נעמוד ענן יומס ועמוד אש לילה , האציל מרוחו על