Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 66

לשנות רלגרח־ מעגודת־ עגודת שרך אשר יענוד להשייר רע3ונו וידליק נרות להתעדן ולהתענג לאורו ומםנת דני ניתו, ׳נוזיקס ימצא מרגוע לנפשו הנדכא והנכאנ מקשה יומו ומרפא לעייפותו, נם התענוג המעט הזה לא נחנס אין כסף יכול להשיגו, אן סלס ישלס מכיסו מנס הנרות. — הנהיה כזאת? הנשמע כאלה? שאור הגר לא יהל עלינו ונשר לא יבוא נפיגו דלתי אס נקרו רשיון מהמלכות ניער אגורת כסף? אס לא "טיגו דגרי הראשונים אשר דגרתי לאמי• רע ומר מצנינונארן הזאת ממעמרינו נארן מצרים , ני שס נאמר: זכרנו את הדגה אשר נאכל נמצרים וזנס גשגתינו על סיר הנשר? מי לא ראה את גודל ה לוון אשר ליחלים אותנו נמדינת גאלליציען. ענינו;־ פרישות דרן ארן שפרשו והגדילו חותנו מתוכם׳ שכל איש מאתנו מכם וננוןאשר יוכל ליקח את משאת ענודת המדינה על שכמו, רחוק ירחיקוהו שגל ינוא נקהל להם להחיות את נפשו. ואת עמלינו אלו הנניס, גהגיעס לי״ט שנים נלקחו לצנא לענוד ענוות המלך; אגל לא כשחר אזרחי האדן אס תמים נפעלס חרוצים נענודתס ילבו מעלה מעלה , להיות שרי אלפים ושרי מאות, לא כן ילדי הענריס, הס על מעמדם ׳עמודו, ענד ענדיס יהיה כל הימים, ופרי ענודתו ענודת פוך, זרים יאכלו. ואת לחצינו זה הדחק שדוחקים אותנו נמסים, וישימו עלינו שרי מסים למען ענותנו להרנות מוהר ומתן. — קורא נעים! אציג לנגד עיניך סיפור אחד, ממנו תראה ותשפוט אכזריות תימת המס הזה . העניים והאניונים המנקשיס לחס ואין, וננית מדורתס קרה מני קרח נעת הסתיו׳ כי אין לו נמה להשיק התנור, לדלי עס כמוהם יאיצו שוטרי המלך לענוט את ענוטו, והיה ני לא ימצאו אתו מחומה ני עניהוא, ואין לו רק מנסה לנסות נה אז יחטפו נזאני ערג גס את זה מאתו, הכדים והכסתות. הקרח הנורא ננל תעצומות עוזו יפעל נעצמותיו, וגס רענון ניתו יחלו את העני הזה עד שיפיל למשכו. אשתו וגניו עומדים 0ני3 לו, מלחייהם יורדים דמעה ני ס־ צלם מעניהם, חגיהם החרון נענידתו להניא אלריתיאת מעט הכסף אשר השתכר וזיעת אפי. ופתחום יגואו שוטרי המלך עוד הפעם, על אשר מלא שנוע זה ועוד לח שלם, ייקחו את הנר, שנשאר לו נהחנא פעם ראשונה, מראשותי החולה, והוא יגלגל את רחשו הנכא3 על התנן אשד נתטה. נכה ישבו נעז3 ומשולח מתשועת אדם; כי מי יושיעו האש אשיו הגדול חתנו, העשיר ומעותיו אשר צנר נזיע ת אפו, הלא כספו וזהנו התה מאפע יחד, התעיף עיניך נס ואינם והיה כי יפתח שקי לתמוך ידי אחיו הנכשלים, חיש מהרה יהיה נס הוא כאחד מהם , ונשל עוזר ונפל עזור, וקל ונתהרה יתים הכסף . ידידי הקורא! תסלח לי לעון אשר חטא שהנאנתי את לנין הדך והילנתיך למקום איש עני ואניון כזה, ני צא יכולתי עצור מלהגיד ונזלספר לך החמת/ אוי והנוי! אמת כן היה הדור 3ארצינו לא הגדלתי והוספתי מכל אשר שהיה; היינו למרמס כטיט חוצות, הדוס רגל לכל הרוצה לדרוך עלינו, כנה נשפלנו ולעפר דמיני. — ועתה נשכחה את כל הצרות והתלאות אשר מצאונו והשיגוצו, לא יזכרו ולא יפקדו, ונלג טוג נניל ונשיש כי היתה לנו הריחה ופרינו נארן. נוחה זאת לכל. נ לוי לכל העמיס, איך תרנה ותפרה הצלחת המדינה, נתק; את אשד העוינו וכל אשד נשארנו נמעלת אחורנית זה זמן רג מאחינו הנ־צריס׳ נרדפה וננקש להשיגם, גלמוד להשכיל להנץ ולעשות חקי המדינה, ונכל דנר טונ והועיל נשלח ידינו נענוד ננל כאינו, שלא יוסיפו עוד לחמר: נרפים אתש נרפיש אכן כה יאתרו: אחינו נשרינו, אנשים חרוצים אתם, מזמה חגצרכס׳ ומאז נאתם לאחוז נחיכינו, רנתה מולה טונ הארך. נצור שלום המדינה בכל צ3 ונפש, כאשד אנותינו הראשונים מעולם 3עוד ישנו על אדמתם דרשי