Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 65

65 ותני אודה למלננו האדיר שהוציאנו מאפילה לאורה ותשעצוד לגאולה, ונודה לאלקי מרום אסר יתן צלנו הטו3 לפדות אומנו מתון כור הנרזל שהיינו 3ו עד הנה, ולהדת שנתן ננל מדינות ממשלתו יצר טו3 על היהודים להשוותם עם יתר העמים , יזוקה אתת לנר ולאזרח האין, כל איש אשר יעמוד על אדמת עסטריין ישאף רות שירות , לא ישמע עוד קול נוגש, ושצט מושל לא יצוא עליהם , כי שוה ומשוה כל איש ואיש לפני המשפט , כיהודי כנכרי, כאדון כעצד. ועתה להלי קולן 3ת עמי לפני מלכן הטו3, קראי צגרון ואל תחשוכי, ישמעו שאר אחיך וישממו עלין, ני את עול סבלך, כבלי הברזל אשר אסרון עד הנה, נקרעו לגזרים < וגם הס ישישו אתנו משוש , ונל3 טוצ גילה ורנן נחוג יחד את יום חירותינו, צזכרנו צכל דור ודור את ישועת ד' אשר עשה לנו צראותו שאפס עצור ועזוצ וירדנו פלאים. ותחת אשר לפנים על אדמת מצרים חשף ד' את זרוע קדשו לעיני כל העמיס , ורק צננעים גדוליש כלה את חפצו ורצונו הטוצ; עתה צהזמן הזה אשר כל העמיס ידעו את ד', וכלס יעריצו ויקדישו את שמו הגדול, יעשו זאת מרצונם וחפצם רק למען היושר, האמת והשלום אהצו, והפן את לבבם לאהצה אותנו ולדצוק בנר כהיום הזה: והגה לא ממשל משלים אנכי אשר דמיתי ואשר השויתי מעמדינו ומצבינו לגלות מצרים, ני שפתי צרור מללו קושט דצרי אמת, זכרה ישראל ימי עיין ומרודין שהיו לן מימי קדם׳ את העצורה הקשה, אשרעצדצן, ותדע אין לשיש ולשמוח עתה. הטו אזנינס ושמעו, אגידה לנס את רוצ היגונות והתלאות אשר הצלנו עד הנה, ונודה יקהל י3 לד' ולמלננו שהפליא נעשות עמנו! — עצדיס היינו למלכי עהטריין, עצדיס אשר גופה ונשמתה מהורים נאדוניהם; יאלו לענדים ולשפחות נמכרנו ולא נקשו מאתנו רק לענוד עצודתס כמשפט עצד הנמכר לצמיתות ולא היה עלינו מהת המדינה, החרשתי; אולם רק משפט ענד היה לנו שצאק לא ננחלה נחלה ונהיה גרים צתונה, אצל מהפר המסים נם אנו יתנה, ועוד נוסף,עליהם נהנה ונהנה הרצות חתן גס אשר לא יתנו אותם יתד הנויס. עמי עם עני ואניון! איר היית צמצור וצתצוק. צית ני צגית לא יקרא שמן עליו, ודק על שה נכדי יכולת לשנת נו; נחלת שדה וכרס ני חפצת, אף אם תתן כל הון זיתן מחירה לא יכולת להשיגה, ני קולי קורא צאזנין: יהודי יהודי פורה הורה אל תנע צזה ני מזרע היהודיה אתה. ואס חננו ד' נצנים פרי צנון אשר להם ל3 לשמוע צלמודים ושלחנו אותם לאוניסעהיטעטען למען היותם אנשים שיועילו לחזרת המדינה י ואחרי אשד צלו טו3 ימי עלומיהם'• שש, וגדלו והצליחו ונס עשו פרי להיותם בין הצחרי התלמידים יותר מכל ילדי הנכרים, לריק יגעו, יעלו צתהו ייאצדו כל חכמתם ופרי תזונתה, כי לשוא ידפקו על דלתות השרים וחורי ארן לפפחסאל אחת הכהונות, ושומע אין להם מאת המלך נאשר הוא יהודי, ורקצאחת יעלה גורלו להיות רופא חולים; לכן כמספר החולים תספר הרופאים צינינו, זה יולקו מכל עמנו צחכמה , עצנון ומי'רוחי, והיה ני ירעי והתקצף נמלכו וצאלהיו. זה חלק<אעקצ וזה פרי משפטו צארן אשר גר נה, אחוזת צית ושדה תרומות לא יקנה, ורק על המסחר והקנין יחיה. את נספו יתן צנשן ומתרציתו ישצע לחם. שכסף העגול הזה אשר יגלגל ננל לגע ורגע מאיש לאיש ולא יעמוד, שנין לילה היה יצל לילה אנד, בזה נקשר תקות חיינו עש חיי זרעינו. תה יועילנו הון אף אם נרצה ’סף, אם אין לנו וזר קיומי, עומדת, שנצטח עליו ציום צרה וצוקה, ורק הוגיעונו יהנאונו נמסים. כי יאוה איש ישראל לאכול נשר, לא יאכל בכל אות נפשו, ני אס ’סף ישקול אל גנזי המלן אז יאכל נו. עת קרוא מועד חדש ושנת, עת ני ירצה