Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 49

49 כן נפשו צמאה אל 0' אלהי יעק3 ו3ו כל מעייניו סלה. ~ 33וקר «וקד למן את 3שרו ננחל שוטף ולא חול מרתון גס 3יום הסלג . — נהתסללוילה' הריס כסופר קולו וכארי שאג עד כי תרדה הארן תחתיו וקירות 3ית תפלה תשנו לנפול. — שלחנו היה ערוף מעמיס ומלא דשן אן הוא צא התנאל נמו ולא 3או אל קרנו; ונהפון הוא, כי תשן מתענוגי נשר נפשו הטהורה ויעניה נצומות וזעקות כל ששת ימי המעשה לכפר על עונות זני ישראל. ~ תכלית אהזה אה3 את חסידיו אנשי נריתו, ההולכים נתורת ה', וכרק3 געצמותיו איש נליעל אשד לזנו סונה מעס ה' ללכת נשרירות לנו. ואולם לא שפד כאם חמתו עליו, כי אם כטל זלה אמרתו ותוכחתו הניע לו נמתק שפה ויוכל לו להטינו מעון ולהוליכו נדרן הטונה והישרה . כאשר כהו עיני אניני,יצחק לעת זקנה ושינה , כן קמו גס עיני אדוני הצדיק מ ם י 3 ו ולא יכול לראות , אכן נכל זאת לא סלן חשכים כאין עינים כי הלא כנוד ה' עלי נפשו המטוהרה זרח, ויאר צו את הלילה. למן היום ההוא והלאה לא נתן לאיש זר לראות פניו, ולא אנה, גס אס פזר כעפר כסף, רק לבדד שכן נחדר משכנו ולא דנר עוד עם אדס דנר עדי עלותו נשערה השמימה . ״הן הגדת לי את צדקות הצדיק ופעולותיו היקרות נארן חיים , אם נא מצאתי מן נעינין ספרה נא לי נש את כל הגדולות אשד עשה לעינין ולעיני כל ישראל" את כל הגדולות •י השינני האיש, ואיה סופר אתהן כלנה? הלא עצמו משערות ראשנו וכארנה רנו! ה! הוא רפא נדנדו כל נגע , וכל מחלה הסיר נרוח פיו. הוא אמד לעקרה : הרי! ותהר! למנכירה אשר נהפכו עליה ציריה ותקש נלדתה: לדי! ותלד . אמנה מדי דנרי נו זכור אזכורה אשר היום עזר שנים נאו שתי נשים עקרות לפני אדוני איש האלהיט , וינכו ויתחננו מלפניו להעתיר נעדן אל ה' ויתן (הן פרי נטן. אדוני הצדיק העתיר נערן וינרן אתהן לחמר : יתן ה' אתכן כרחל וכלאה אשר?נו שתיהן את נית ישראל, ויהי מקן שנה אחת והנה שתיהן חונקות;ן. ״אולי מקרה היה הדנר הזה"? ״ואס לא תאמין, ענגי האיש הדונר אלי ״לקול האות הזה כי קטן הוא, הט אזנין ואשמיען עוד נפלאות גדולות ממנו זה רנות נשנים כשנת אדוני על כס קדשו ננהלתי נראיתי והנהו הולן קודר ונמסתריס נכמה נפשו נכי תמרורים, ואף ולילה נדדה שנתו מנת עינו והוא הפלה לאמר : אל נא רפא נא לו•' מה אותה יסשי לדעה מה זאת? אן התאפקתי ולא ערנתי את לני לגשת אליו ולשאול את פיהו. ויהי ניום השלישי ננוקר והנה איש אחד נא נפתח ציר שלוח לאדוני ושמועה רעה נפיהו כי אחיו אשר אהנו אהנת נפש נפל למשכ3 זה שלשה ימים ינסשע נינו ונין המות . כאשר כלה האיש ההוא לדנר, והנה ארנעה אנשים עונדים עצינו, נושאים גיסת הקדום לוטה נשתלה, על שכמם ,' ואחריהם קהל ר3 אשד משנר רוח הצילו, ימכאג ל3 צעקו. ״שלחני" אמר האיש לו. "שלחנו ואלכה לספוד לאיש אלהים ילננותו". נס אנוכי נצויתי עמס, וראיתי ני כאשר קר3 ההמון אל שדה הקנורה, ין הוסיף לנכות נקול גדול, וכאיש אחד קראו כלס : הוי רכ3 ישראל ופרשיו I איי אדון והוי הודו! מאוד נכמרו רחמי נשמעי אה קול נכים הוצן וחזק , ואשא גס אני את קולי יאנן, ועיני זנה דמעה ■כמיס, "טו3 שם השתן טת" אמרתי אל לני "וכל ייפציס לא ושוו נו. מי יתן ותמות נם נפשי מות הישר הזה ותהי אחריתי כמוהו"! דם