Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 48

— 4S — itf' שאול. ״שיחה אפרים ומנשה״ Vom Verfasser der •>י\ שיחה בעמקי זה שוווים ימים ענרתי דרן עיר *יזה, ושמה נל אשא על שפתי, ומה השתוממתי על המראה אשר ראו עיני 33ואי העילה : כל גור ידו על חלציו וני■ אשה מתופפת על ל3ה , זקנים ונערים קרעו 3גדיהס ול33יהם יחדיו , ויגנו 3גי גדול עד מאוד. — ואשאל את איש אחד העו3ל עלי, לאמר: מדוע קול העיי הומה , ותשמע זעקה ויללה מכל 3ית? ה! לא יום כפורים ולא יום צום ומספי היום. ני כל העם נוכה למשש ■יותיר, וכמים יתכו שאגותיו 1 "לא ה<ו3ת אוי אשר דנית" י ענני הנשאל "אויה" יום צום ומספד וא3ל גדול היום לנו ' יושן' העיר ההיא ולכל נני ישראל 3נל מושנותם, כי גלה כ3וד מישראל, וירד מראשותיו עטרת תפארתו וצ3י עדיו! ד' שפך נאש אמתו עלינו, על רו3 פשענו ויקא איי אדונינו מעל ראשינו רוא אפינו אשר נצלו איינו 3נוים . — הצדיק א3ד, ורועה ישורון איננו, כי לקאו אלהיה , ועלה הן הארן ומי ירעה את מעט הצאן ההנה 3מד3ר? מי יא3וש לנש3רמ ואת הצולעה מרפא, י3קש את האו3דת ואת הנדאת ישי3? נד3ר האיש את הדנרים האלה , נאנח 3ש3רון מתנים , ותרדנה עיניו פלג' מים . 'יומה היתה צדקת הצדיק הזה ופעולותיו הטונות נימי חייו? ספרה נא אתהן לי ואדען"! ״הקשית לשאול"! ענני הנשאל,כחול אשר על שפת הים , כ< לא ימנו וצא יספרו צדקות הצדיק נימי חייו מרו3, ולשוני תלא לדני טרם אספי לן אפסקציהן. — "עודנו נער רן וענוג לא י א־א לאגרה את 3ני הנעורים ולא הלן אאוי ההנל ויה3ל כמוהם, כי אס נגדולות התהלך — את אלהים ותורתו היתה שעשועיי נוקר וערג. — ויהי נאשר הגדיל ותחזק עליו יד ה' וילך לו ממולדתו ומנית אברי אל עיר נכריה לשקוד על דלתות אחד הדוש אשר היה למופת לנני ישראל ולקאא תורה מפיהו. — לא שנעה עין הנער לראות את הליכות הקדוש נקודש ואזנו לא נמלאה משמוע את רוני תורותיו המתוקות מדנש ומנופת צופים. — הנער הלן וגדל וטו3 נעמי אלהיס וארם וכשמן תורק שמו ני הצדיק נתן את רוח קדשי עליו ויהי למשגה לו. — ויהי נאשר קרנו ימי הצדיק למות ויצו אותו לאמיי הנני הולך נדרן כל הארן וינקז מוריך לכן ש3 אתה נני אשר אמצתי לי על כסא קדשי ועל פין ישק כל עמי. — "מה חרד אדוני וילפת נשמעו את הדנריא האלה וינן ויתחנן לו לאמר מי אנגי תולעת ולא איש כי ארעה את עדת ה' י רמה בחי כי אשא משאם טראם ורינם י "אולם אלוף נעוריו ומאיר עיניו הפציי נו מאד, ויט שכמו לסגול את תשא המשרה - — שמע חכמתו וצדקתו הלן נכל המדינות, ומכל עני גאו אורחות שלומי אמוני ישראל נושאי מנחה ותניא׳ השורה לאים מופא, ני יצוה את הנינה אתם נפי' אדמתם ונפרי נטגם. — כסף התרומה לא קנן אדוני על יד׳ והיה לו ולזרעי אחריו, ורק פזר נתנו לאנימיס ויאלקנו נין נקיי שינים וטהור׳ ירים. — ערי6 נסה נגד ונפש רענה השניע . "אמנם תכלית שנאה שנא נצע ולכסף לא נכספה נפשו ני אם כאיל אל אפיק'6 L