Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 21

21 הוא גשחקיס, וננ3י0 אין מספר כעין הגדלת מפיקי נוגס לרגגות התגודדו. 3נאות •התגל הדומיה פוררה, וגני אדס , נפמחים עלי גיל, כמתאוננים לקפה יומס , יתד שאגנו, תנומה על עפעפיהם. אן מגדי העצים קול ענות תלושה שמעתי צפור נעים זמרת יה תנצת. על המראה השתוממתי, 3ה3ינוי היית נכסף זך אורו יהל, דככניס אין מספר ראשי הכתירו תלוי ם 3מרום, אחוזים וד3קים 3קשר אמין, מזרות עם ר33ות יצורים יצנפוני ציפה , השתוממתי, ודמוע תדמע 3ת עיני, גהעלותי על לגי, איך כתולעה קטנה ז3ד3 רגע האדם נגד גדודי שחקים העומדי ס גמערכה ולא ישנו את תפקידם, ישתקו לרות העתגרעש אופניה לא יעופו ולא יגעו, איתן מום,ס מעת יצאו מיד 3וראס , י מרוצתם יקיפו, ישנו מקומם ולא ישנו, כגגור לרון אורת ישישו ולא יעגטון. אן אנחנו גני אדמה תחת אופן הזמן כתומר חותם נתהפך עדי נפזרו עצמינו לפי שאול, אז גגריתלש ויגוע אאין , כהיד יער , כמון ישוער — יאיהו! — והנה גלני קול קורא שמעתי: אחרית השנה היום! היום רגעי השנה העגרה חוצצו, 'הלאה ישוערו כאגלי מיס גתיק ים זועף יגלעו ואימו, לא ידע אנוש ערכם וגארן החיים לא ימצאו . היום תמה שנה אחת עם המו; חליפותיה ותמורותיה . שמה התקוה עומדת גחגלי האהגה תמככני, וגראי הקשה תמונות ערגות גשנה הגאה תראני. אן מה תועילני תקוה, כזגת הגל תנחמני גימי הקלים מני ארג; הן את גערמת לג כצאן משפחות גני אדם׳ הלאה תסיע , עדי יכלו 3אסס תקוה . נעלי העצים גחורף השלנו גני אדם עלי הת3נ למען ישוערו גגצנל עדי יאגדו, ומה יתרונו גהנשר שכלו והכרת נפשו מגשמות ארן, אם כמוהו כמוהם עפר יסודו, גכליון יאספם אספה , עם מרוצות דמי האדם המות ,קושרים, הוא גנל רגע נחתף יארג, התעיף עינן — אינה אדם! נעז, עש עצמת מפעלך, וכל יקרת כפיס, הנשיה עם כנסיה השחורות תלונו ה. נהיד יער גזו חיש דורות אין מספר עלי מעגרות החיים ו,מצולות תהום א,דו. אימו מנחריאנשים, קראו,שמותם עלי אדמות! אןציו; ק3ר שמה ,מקום שאיה עלי גל תלול יעיד ז ני זה היה גחייס• וגס ,רגעי חיינו מה תחזינה עינינו אן תמורוו: סוא ושטי 30 — יען גס לאדם השה אלוה חכמה — גיוס העגר נמת יתחשג, ההוה נמטחוי קשת יעוף לעיניו, והעתיד ערסל חתולתו — ונעור ימשש גאפלס, סוגר כל גית לפניו מגוא , נלאה למצוא הפתח . כן ירחי שוא דלילות עמל תנו לנו, עדי כנר דולק פתיל חיינו ינגה , אז היינו מעולם לא קדמונו גרכיס — הה, קול פחדים ,אזני, ,שמעי ,שער החיים מרנגת שנה החדשה , תסיע שמה המונים מרקדים סגיגה , פני להניס פניהם ולכל חי ידם ישוטו, אן מי יער,ני אם שלומי יאגו, אם יארגו לאט פתיל חיי, או ינתקוהו גתער השכירה ואינני < אז גלי ראות אנוע, מתנל, מזרוע אוהגי, מקרגניתי אשר גאהגת נפש נקשרתי — ומה היה גורלי פה ■י אך לעמל נולדתי, לענות שולחת־ הנה , לשגוע ת־ורות פתנים גחיים חיתי. — ני ארים עיני, אראה תהפוכות רגגות כחרג פיסיות לגי יחדרו, ושם 30 צולח והערמה תשא פרי הלולים, נתן השנל גמרומיס . ושוחר תושיה חגלו שאיה , רוח עועים אחזה גני אדם , אור הת3ל יעזו,ו ייחתרו גארן ירדו תהומות מקום לא שזפתו עין איה לחסם מטמונים מכליות הריס להגיא ענק לנרגרת , והאנשים אשר יצגרו כעפר נשף , חרסי אדמה, גאון ונוגה יעדו, האדרת והאמונה, הנגוד.והגדולה יגקשו מרעיהם, עזות יענו, וגאולתם ידמו, <י רק למענם התגל נגראת , גרעיהם גגוד ינגודו ואחיהם עקוג יעקגו, כל רגשי