Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 20

20 למרזלתו, והאנשים העואדיס עליו 3קשוי.י לעזנהו והדוזוני 3יז3לי אה3ה מעינו מותו — אן 3נל נחי זעקתי: איי, א3י •י ואצילי ידיו אחזתי 3תזקה , ומהי פתח פיו ועיניו הזכוכית : הוי 3ני יקירי' קרא , ו3ת עיניו דמעה כ3יה הטיפה — ולנצח סגרה . 3האיר השחר הלכתי עם אחי ואחיות׳ להשי3 גויי לעפרו ולהתפלל תפלת קודש , התוכלי עטי לתאר רגשות יגוני , פצעוני הלמוני אז. הן לא נעלם ממן, אהו3י, יקרת א3י אשר אגדתי, א3 נאמן אשר כל מטרת חיהו רק אושר גניו היה, גו אגדתי מנהל יקר וחכם אשר אין עיון אליו גאגות אתם רעי, אשר צלחתם עוד נאגות יקרים , פנו נא אלי, קראו נלגגי, ואז תדעו לנגד הורנס גלג ונפש! הלא כל חמדת מלכים מטמוני התגל ונחלי פנינים כאשפתות נגד נשיקות פה אג יקר נחשנו. שם אגות — אף אס גם לא חוננם ד' גהון ועושר — מה ינעם לאוזן, ננגל מגעים זמירות גהעייו שחר, חגיקת זרועי אנות רונסי עולמים הנמו •' נגדו הורכס גלד ונפש, עמולו לכלכל שיגתס נעת שחו הרואות נארונות והמה לילדים נדמו, יען אין שמחה כשמחת עשות חסד עם הודים נאמנים — וכן קוננתי על מות אני ז״ל > והטורים האלה חרתי על מצגת קנרו לזכר עולם : ״פ״נ איש ישר ותמים עם ד' ואנשים הר" ר יצחק אייזיק נ״ר משה ז״ל. ״פלגי מים, דמעות עיניס, יזרומו גנין, על קגרן. לגן נר האהגה , נגה לדאגה , אג נאמן היית , אשרינו רצית־־ן, הה, גיוס נורא , אהגתן הטהורה , גנן זנחה , נעמק הנכא . — תנצנ״ה ונשוגי אז מקנרות נשלו רגלי על המתים יתומים ואלמנות מנכות — קול על שפיים שמעתי גני תחנוני האומללים — מרוצת דתי הקפא נקרני, מיתין ועורקי רופפו, ונלני קול קורא שמעתי: מה יקר הוא האדם נתנל הלזו י גנפשו המשכלת לגני עליה ידמה, מתואר נמחוגת שדי צלם דמות נוראו, איו הפלא אותו ד' נאומן וחיל לרדת ארצה נהנשר תנונתו ללחום עם האיתנים מוסדי תגל — אן השע עינן ואיננו — כזנוג רגע ידמה חייהו הגל כצל ינוסו^־ ואיהו• כן מני אז כאני אנוש, קרני 3אין מזור, זנרון אנדן אני כארג פיפיות ידקר לגי ונפשי גאופל לוטה. וכן ענרו וגזו למו הימים ימי יגון ועצ3, עם סופר לא גא לידי ושירי עגר לא שרתי, רק עם אנחות לני 3רית מלא כרתי ׳■ חגרת עולמים — לזאת \ תתמה, רעי, מדוע לא הנאתי לן מטעמים נאשר אהגה נפשן — יען דנרי לעו. ד3־ין היקרים נם' נ״י חי״ג קראתי וטעמתי ונש! נשמחת לגג , אור נוננין ראיתי גשמי הדעת הולן ואור עד נכון היום, עיי! עומד על משמרתן תדרון לשונן קשת להגיד לעמן פשעיהם ולגית יעקג חטאתם׳ ועלי מנהגים מתעים מד, ן האמת ושורש פורם רוש ולענה מגל שלחת. כן ידעתי! מעודי, אח יקר, רד עם אל רוחן ועם קדושיו נאמן, מנת חלקן חכמה ומוסי מטרת זהג נחרת לן, מלחמת תנופה עם תועי רוח — ועד הנה רק געיי מולדתן הפגות גלגלי פעולתן, אן מעת איחת עמנו לח3רת שוחרי הטו3 והתושיה גס' נ״י נר חכמה ותורה אור נימינן ונם האמת נשמאלן להסיע אחין לחיי החכמה! נמאינרן: ״תונחת מגולה" החודש הזה — אמרת — יתן מקו® למחשגות שונות וכוי כן גס קר3 לגי רעיונות שונים ננרקי נוגה יהלו. ולמיגי מלאות תשאלתן אעתיק לן הנה חזיון נפשי לעת תשונת השנה . גנשף גערג יום, עת הצללים פרשו מעטה עלטה עלי מרחגי התולדה , הלפת' להרגיע מעט ולשאוף , רוח צח , ני הציקתני לני, רעיונות שונים נאונויי חדשים יקעו קרני ונפשי שמתני. והנה השמים כמראה תכלת גאין ענגה 3היי L.