Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 15 (1851) · p. Seite 19

19 דנתנונות כפיו יגהלינו להיכל הקודש נתינות אל — מות. נמדנרן הגוצה ועצתך היקרה לצאת נפעם 3פעס 3י! חנרת שוחרי הגוו3 והתושיה , הצת 3קר3 לני אם שמים ת3ערת המליצה , אשר נשנתיס ימים תחת דשן השכחה מענה , הפחת לנשמת חיים. נן דמיתי קר3 ל3י אגניה א3ר אניע נגף ■למיס נאשר הסק הסכנתי מאז, אוחזה הנהני המליצה ואקטוף שושנים . מתלמי רענניס , או לתוגת נפשי נלאיתי, נקצון כנסים נדמתי. הן זה נשנתיס ימים כנור מליצתי עלי ער3י הדומיה תליתי, והעת כוכ3י יצחק 3שמי הדעת מע3י התמורות קדרו, כס ש3י3 אשי לא יכה. הן אזכרה ושערות נשרי הסתמרו , אין פחד ופחת השאת והשנר הנאינו לנינו נשתי שנים עניו — ענרו ולא ישונו עוד כימי השמים על הארן — אז חרדו אזנינו לקול נתנו שחקים מלחמות נוראות עמודי תנל רפסו, חצצימו נזעם התהלכו כרעם נגלגל היד הריס , ודי נתן אומר נלהב אש אוכלה, נורא מאוד ומי ינילגו . העת הזאת היתה עת מחשך לכל תוש3 אמון אוה3 אלהיו ומלכו, חוק ומוהר . מה נורא היו עלי אז העתים, הנשורות הנוראות רחפו עצמותינו / כדונג נמס לנינו, וכן מדי יום ניומו חשתי לקרות חדשות נעלי היומי וכל מעיני נמו, ועטי היתה זרה לידי. — ו3עק3 עת הנוראה הזאת— למורת רואינו — אחזה המחצה , שומו שמיס ושערו חרנו! גי נמס ל3 אנוש כמיס, קול יללת אבל שמיס הגיעה׳ קרעה עננים נעת ׳פשתה המחלה 3קר3 ארצינו, כדו3 שכול וכארי נמסתריס. שכלה רעית נכור תות כל מחמדי עין, איכה יעי3 ד' אז נאפו; רוח חרישית הנושף נין הערניס לשמח כל נשמת חיים, לא שמענו אז, השמים כברזל והאק כנחושה היתה , אדי קדרות שמיס סגרו, וקדרות אנל צררו מים נענים, ארצה לא נתכו, כל ננר ידיו על חלציה וכל הנים הארור קבצו עניה לשוני, אוה3 יקר , להניע לך חרדת לני עת נאתי אז לניתי ממרחן נפרית י מלח לזרועי הורי. היקרים, אין אני היקר ז״ל חנקני ונשקני: נני! פתח פיו אל תירא ואל תחת ד' יהיה עתנו ולא נירא מקטב ישוד צהרים . — אן גשנתי נניתי ימים אחדים פשתה המנפה מאוד מאוד, הרנתה חללים כעמיר תאחרי הקוצר , צוד צדו נני אדם כצפרים נישת המותה נליחהלה . אלה אזכרה ונפשי עלי תתעטף — ן)ז 3ער3 יום כאישון לילה ישנתי עם אני היקר ז״ל לפני פתח הנית , ונסתר לנינו רעם וארדה נשמעינו מכל פנה וענר המונים המונים נגיא הכליון, קול נהי נכי וזעקה ונאקה — אז אמרתי לאני היקר ז״ל: ראה נא מה חדל האנוש עלי הנל עם כל שניות חמדתו! ואין יתגאה הוא נשלותו, ידמה לננור! לו ננין עולמים תחת סכת נוצר, תה קטן האנושי!'אל תירא ואל תחת בני, ענני פי אני, ניד ד' עתותינו ומדי לא תצא רעה , אס יאסף אליו כל נשר ואין, לחיק א3 יקר נשונה , למקדש עולמים. נין כה ונין כה חלפה אשמורה ראשונה ונרות נכאה הלכנו לזרוע השינה למען נשכח עמל לנינו. אן כמעט ישנתי שתי שעות, יקול אתי דופקת שמעתי, מאחרי דלת חדר משכני: קומו בני, אניכס חלה חלאת המגפה! הדנר ים האלה כחן פלחו ננדי, ונהרף עין לחדר משכ3 אני רצתי - - אהה! אין ראו עיני דמות מות על פניו שטוחה , נהפכו לירקון וההון דמעות מלחיו,פיצו, דמעות פחד ואימת מות: נני מלטוני! מלטוני• קרא נקולחול, יכל רופאי עירי נסנו על משננו ודנים עמלו נזיעת אפים , אן אחר הצהרים יקשה חליו למאוד והאור עיניו אין אתו . פלצות אחזתני נשמעי ני אין ארונה B 2