Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 86

86 צידס! ויתרונם חן הנהמה אפס ואין. — וננית החסידה הארורהכחתףלי אורנה! ועל שרשי רגלי תתחקה, לנל תצעמה נשנילי אנמה ומעגלי דעת — זאת החסיד? היא שורש פורה כל רוש ולעגה אשר השתרגו עלו עלי אורח חיי! מקור דמעוא' אפר יזונו עד נא חליפתי וקן מיתי! אהה לנשתי ולדאנון לני נעיר הגדולה הלזו 1 עוד לא נפקחו עפעפי שחר . תחת אפר גס נערים הקטנות כנר אתא נוקר ונם הליל— עז הדעת השר יצין צין ויתן פרי נכל מושנות נני ישראל, לא הכה עוי שורש נאדי-ה מלחה וציה הלזו, ואך קמשוני האולת וחרולי החסידה פניה יכסו . — ההמין ינער ויכסיל להאמין כי הקכמה , 3ה יסד אל עולם ארן ויכונן שמים ~~ היח מולדת שאול ושגר התפתה ואנדון, ולכן יראו מאד מקרו3 אליה , ומהסתופן>; נקדוש היכליה. — כסילון ממאיר נעינימו כל תופש חכמה , וטמא טמא יקראו; לנל שוחר תושיה , נס אס יראת ה' היא אוצרו ונפשו טהורה. — נדרן אמונה י! יכין פעמיו ולא יענט אורחות חייס. — מה יתחהן עתה ל33 כל אוה3 דעת ונפשו עליו תשתוחח, נראותו ני החכמות המענדות ננל עיי ועיר ׳ עטרות_לראש! י מאהניהן, ושוחרי מזוזות פתחיהן, נעיר מאפליה זו, אך משנה כלימה יורישימי י ועטו עלימו נושה סלה. — רועה תנונות ירוע ויודע דעת.;ידע . — אש לפלס: החסידה תלן ותלהט 30ינ צריה, שוחרי הטו3 והתושיה. — י pl/. \1וך*גי ואי לדורש טונ, אשר ישלח ידו לפקוח עיניס עורות, ולהאיר אושון אישוניהן!! אוי לרועה תנונות אשר רוח נדינה תפעמהו, לתת לפתאים תנונה ולאויליס דעת 1 ני א; יעשן אף החשוכים נו, וישטמוהו וירונוהו מורדי אור. עס עור ועינים למו, קדשו עליו מלחמה, וכשה אונד נדח נהררי טרף, ירדפוהו וירמסוהו כל נני סחן נאין מציל. — לשוא ירים כשופר קולו ויוכיח נשער , ני הוא מורדף נלי חשל!* על רדפו אן טו3. לחנם יינה קושט אמרי ימת, ני משנאיו תועים מדרן השבל ויליזו מאורח חיים! השמן ל3 האסם סף הזה מהנין דנרי צדיקים, ואזנס נ5דה משמוע נלמודיס! מדעתם כי אן טו3 לישראל נלנתו חשכים ואין נוגה לו, ני א' ישען נאלהיו ונו ידנק י לא כן אס תופע על פניו נהרה , ונוגה לו מס3י3! א! יסור עד מהרה מדין החיים וילך שו33 נדרן לנו הערל.'־־־ נם האשה אשר נתן ה' או נתנו הורי עמדי גס היא תשניעני ממרורים ותטפיל על יגוני ועצנוני ונו״לי. הודעתי לן היום מחמד לני! את כל התלאות והרעות המוצאות אותי ועוד לא יאמר רוע זמני די! שלשום פגשתי נחון איש אחד מאנשי עיר . .■ הידעת את ידידי...? השלום לו? שאלתי אותו "מאד גפלאת היא נעיגי׳ בי עצור עצר מתת לי מענה, עלי ארנעה מנתנים אשר אליו הריצותי זה שנועים? אל יפול לנן על זאת! ענני" הטרם תדע ני קרהו אסון וימת? — פלצות אחזוני נשמעי הנשורה הנוראה הזאת , וכמעט לא ניתרה ני נשמה. — הגידה נא לי איפוי, שאהנה נפשי! על מי אשא חינה ותרדנה עיני פלגי מים? אס על נטע נעמן, 13 פורת עלי עין, אפר עלה נצא עתו הכורת : המות עליו, וימגרהו לארן? א® עלי עוללים ויונקים , אשר יתומים היו ואין א3? הה אלה הצאן מי ירעם עא? נמרח3 ונמרעה שמן ירניצם? או ארד ננני, ני שודדתי אוצר כל כלי חמדה ריח? נמרח3 ונמרעה שמן ירניצם? או ארד ננני, ני שודדתי אוצר כל כלי חמדה ריאה מחני מנחם משיג נפשי, ועיני צא תשורהו עוד נחייס ז הה נשתים יקשרו נפשות," אשה נאחותה,נמוסרות השאר וננושרות אהגה ועתה, לקחו המות ואנה אני נא? '