Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 85

Beiträge von Jnlins Meller in Kolonien. בשם ה׳! בעשור לחודש האביב התר״ה ליצירה ימלא ה' את כל משאלזתין ויהי עתן לעולם, איש תמידות אוה3 דגק מאת! }(Oft כאשי ישים אוה3 כסף ורודף הון לעת מלוא אוצי נחמד ור3 פנינים ,. טמון ' 3מע3ה האדמה, ויעלם מעין כל חי, כה.שש ל3י גקרגי ותגלנה עצמות׳, עת הו3ת ץף(ק^| :■ לי אתמול 3ין העי3ים,מכת3ן המסולא,אחרי אשר ע3רו וכן נגחו ירחים אין מספד , אשר עצרת 3מיליס ולא ערכת אלי אגרת גדולה או קטנה , עד כי אמרתי נחרתי מקד3 נפשן וכמת מל3ן נשכחתי . — האח! נמצאו אלי ד3רין הנעימים ואוכלם , ילנופת מתקו לחכי, קראתי דלתותין הנוטפות עסיס המציצה ותחי — רוחי! כמחל3 ודשן שגעה נפשי 3ראותי כי אם האה3ה , אשר נשקה 3ל3ן 3ימי הילדות והשחרות , לא דעכה 3קר3ך, נס 3היותן לאיש, ונמאז_נפםן 3נפםי קשורה, אף לי זה ימים ר3יס עזגתני ודגקת גאשתן אשר אה3ת ותאה3ין. — מאד התענגתי על המראה אשר ראו עיני; גליון גוער 3אש ואיננו אוכל! ומדוע לא יגער! אמנה! - עק3 אשר לא אש זרה תלהטהו, אשר געפר יסודה , וכל הנוגע נה יכוה , לי אם אש אהגה אש קודש שלהגת יה י• — שחרת פני אח יקיר צי! גמתק שפתותין, כי אגא מעת לעת גמגלתספר אגרת ידידות לפנין,וכמוני תפתח גם אתה לי את אוצדן הטוג, וכל יקר הטחון גחגן תראיני. האח! מה נעמה לי שאלתן זאת! הה ייוג לקשה יום ובודד גחדר משכיתו, גלי מודע וריע כמוני, עת יקרא לפניו מרחוק ■: אוהג טהר ל3 , למען גחיקו ישפון שיחו ורוח לו! ומה יקרו תנחומות ריע נאמן רוח , אשר גס גת עינו תדמע דמוע , עת עפעפינו תלכנה חים , וגצרתנו אף לו צר! הנחומות כאלה הנוגעות הלג טהור, צרי גלעד הנה המעלות ארונה לכר פצעי לגנו, ומחן מנותיהו תרם אנה! הטה אזניך איפוא אלי ידיד יקר וחגוש לעצגותי אס תוכל! — נאשר אחים נחנו 3הלן נפשותינו וגמאו״ לגותנו, כן נפלינו איש! אן דעהו במצבנו וגקוראות חלדנו. — ד' הפיל חגלן גנעימים, וגחלתן שפרה מאוד, ■; .1שהצלחה לן סוכנת , וכל משאלותיו תמצא , אשתן היא טוגת מראה וחכמת ל3, f אשר אן אלין תשוקתה, וגן כל מעיניה סלה. גם עיר מושגן, היא עטרת תפארת לל קריות גאליציען, 3ה גנתה החכמה האז מעוצם גית והדעת גקרגה נטתה אוהל לה. — כה נדגורה מעופפת השושן לשושן׳ ומחגצלת לחגצלת , תשוטט נפשין מעיל לגיל והששון לששון גלי מעצור ומונע . — גיוס תשית למסחר לגן, וכל ] אשר תעשה תצליח, ולפנות ערג תג א השמש ויהי לילה, שוב תשוג גמה הגיתה . אז מודע לנינה תקרא ודודיה ירוון; גס תארח לחגרה, עם אחין אנשי גריתין: יזלמי לג ונבוני רוח והתקהדגרותיהם ישעשע נפשן, אי תשגע נעימות נימין חגרתו ישאהוגה , ותשמח גנל הטוג הצפון לן גזרועותיה . אשרין נגר צולח! אשרין ני גילן ד' גכל! צא כן אנכי! איש שגע רוגז ועמוס התלאות! הזמן גאף ירדפני יגני אשפתו ני יכלה, ותקטן זאת געיניר, ועוד גרשני מהסתפח נעיר חפצי 3ה ל... "צא צא מזה הרעים גקולו" וסוג לעיר מולדתן, עיר אוכלת כל שוחר תושיה וחופש יעת אשר יולד 3ה, ורק ההולכים גחושן ועל עפעפיהם צלמות׳ 3ה כעש ג יציצו. יצאתי גחון עלי קרת. והנה קול ענות גאזני מצהלות אנשי כסל, אשר אן רמיה