Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 84

— 84 — נלאים׳ עבוי נפשם מיר השבאים׳ אנא אל רחום וחנון הבט אל ההלאים. תקבל כריח נחוחים נשמת הקדושים׳ ההרוגים והנשרפים והנחנקים והנטבעים וכללו לאישים. ועמהם ספרי תורות יותר משלשים׳ בעונותינו היו למרמס וברגל שונאים היו נדושים. שממה נשארת ורבה העזובה, מאין יושב העיר הריבה׳ כרום זיר זולת היתה לתהוםרבה׳ עמק ברכה מקדםהיו7־, חשובה. נפלה לעמק עבור מאיגרא רמה י מוכתר בנימוסי גדולה מלכות ותפארת היו שמה ׳ ועתה בעו״ר, רבת המהומה ׳ נרו יושביה ולא נורע איה מקומה. תמיר עינינו לך מיחלות׳ לרוחות הנשברות תעלות ולא ישמע עור אלות׳ רק קול מבשר תהלות. תקפה חררה מאוד עלינו׳ יום המוע* להרבות-בימי אבלינו׳ מאז ומקדם בבקע בו חילינו׳ בשבט הרשע נבוכרנצי שוללינו. נ°ם כי חרבן אחרון קשה׳ בשבעה עשר בתמוז בו אירע חמשה, ועתה בעונותינו חזר הרבר לראשה, עברתו שמורה ליום תשע. חוק יום זה לזה שמורה׳ כששי לזאת הקת התורה,.זכרון קדושים אלה כשריפה הפרה ׳ זכותם לנו לנצח תהי שמורה: תמורת תגורה דודאים אגר ראיתי 3נונ3 י״ג מהרב התרומם והגעלה נתר אדאלף עררענטהייל מפראסנינון. Von Nnchel Morpnrgo in Triest. ß דוראיף ולובים מיין כל שגהביו לאייתן זלין לקניות חכמה ולבו אין 4. .יחכם גבר אשר נשלם ירוה .ישמח מסיור "נעלם אחר מיוהיו קרום עולם רחל נזורפורגא י״א תשרי תו״׳א תורה חוזרת לבעליה 1. הדודאים שירה הולידו וקניו״עם שיר ברור הגידו עם קול כגיור אני שיורדת י אז תליתי כמיו סוררת. 2. לא *ן אבי לא קול אשמיע אבן חפצי לכל ה'וךי_ע לגדיל תיורח״ערי אגיע בכתב לעד אקת אכיע *I קמי נגור ס3י עיר זוגה נגנתה