Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 83

83 מעלתה עצמה על מוקדה לאשה, שאנן נשמת בילה ב" מ משה. יחיד חי העולמים הבט וראה׳ אשר דמים בדמי.; נגעו בחורש i המוז הארבעה׳ ביום השעי בחצי היום נשרפה העיר ומ אה׳ j על ידי ירמיה הנביא נשמעה, בתשעה לחרש הר׳ העיר נבקעה. כושר ה׳ דוד ואמו הקרושה שינדל, מתחת אברתיך אל תחדל, Ü יגס בשמת השרופה הקרושה גיטל, בסתר כנפיך גדל. "לנצח i תן עוז ונחמה׳ לנשמת הקרוש אברהם עם אשתו בלומה, וגם J דוח הקדוש כמ״ה ליפמן תשים למקומה, ידן אשד מסרו לך גוף משמה. ממרום הסבת לנאקת החללים ׳ המה יצחק יעקב ישר4 ויוסף הנופלים, בחרב השורים שוררים ואומללים׳ אל חיקם השב גמולם. נפשות הנענות השביע בצחצחות ׳ יען שהשלימו אליך הקדוש מו״ה אברהם מלמד תורה ברבים עס תלמידי הרוחות׳; למופת לא מצאו שוחות׳ נסחבו בחוצות כקוצים כסוחות. 0 י; סמוך בחסדיך ביום הפקודה׳ גש:׳ת הרבנית פרירא, אחריה ׳ לשאול הורד בבודה ׳ יהללו בשערים מעשי ירה. עיניך פקח ואל מכלה, מלחונן עם קדושים אלה, ביתר שאת על נשמת המהוללה׳ ׳ חיא בת מ׳ פסח ושמה בילה. פרחים ופרחות גדולים וקטנים, על אלה אני בימה על בני יעקב וטוביה עלו למרום המסולאים מפז ומפנינים, ועמהם שלדות כערך נפשות אשר נד׳ מיתות כ״ד היו נדונים ׳ הרסו נפשם למטטרון שר הפנים. צעקו ילדים וילדות ואין להם מושיע, זאת לא זאת בי אם הצד והאויב עליהם יצריח ויריע׳ בזאת לא חשבו להרע, בגרונם ברבו מפותלהוקיע. קרבה פקודת העיר המפוארה ורמעוטרה׳ ויצא ממנה בל הדרה, אנא ד׳ אל׳ יצחק אל תעצור לשריפה העזרה, ראש פנה ער j יסורערוערו. רותח חרבם'מדם הנאנקים, חתמו הנערים מחמת הזיקים'׳ נדבק אל חיק לשון היונקים׳ רעבים מתו ברחובות ן וכשוקים. שכבו לארץ ממותי תחלואים ׳ ויהר# אסורים בזיקים