Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 80

80 אבל נסער לבי על מחשבה אשר חשבת לאמר: ."רעי עבה לבו מאד במשכיהו כ* אחר לבוא ביתי!" והנה חי יהוד,! אם גבהתי לבי ואם רמו עיני ואם הלכתי בנפלאות ממני! אל נא רעי! כי אם שויתי ורוממתי נפשי בזכרי, לא נאוה לכהן אלהים חי להתרומם ולהתגדל לפני יהוה, אשר פזר ונתן לכל איש אחר ברב ערל רחמיו להשבילו בינה ממני; ואני ירעתי כי איש נבער מדעת אנכי, וגל דעתי, היקרה בעיני אחרים, לא מאומה היא בעיני; וגם זה מתת יהוה היא. אמנם הדבר אל נפשי דברי קהלת לאמר; "לבל זמן ועת לבל חס•■; החת השמים.״ ואמרת אמת. אפס בי לא יכל אדם' בכל יום לעשור בפי מאויי לבבו, ובן גם אני; כי עלי ללמר תלמידי בדרך התורה, ולדרש יהוה בקהלת עמו, ולפתור בשורתו קדושה: אף גם ללמד מדע, ולהשקות נפשי נחל בינה. על עקב דברים האלה עצרתי בעד צעדי והסתופסתי בנוה מדעים. לכן סלח נא לההרפוהי לבוא לראות פניך: אוהבך נאמן, פי' פאדראזעק כהן יהרה אמד . bin historisches Aktenstück. Mitgetheilt von Em. Baumgarten. Der verehrte Herausgeber und Redacteur dieser Zeitschrift. Herr M. E. Stern, forderte vor einigen Jahren die jüdischen Gemeinden auf, die älteren Grabschriftcn kopiren und sammeln zu wollen, und erklärte sich bereit, denselben die Spalten seiner geschätzten Zeitfchrsjt offen zu halten. Der Zweck, den Herr St. dabei im Auge hatte, war ein doppelter. Zuvörderst und zunächst blickte daraus eine Pietät hervor, aufdaß nämlich nicht mit dem Verwittern des rohen Minerals, auch das Andenken unserer Altvordern verwese, und in den Abgrund der Vergessenheit sinke, und dann kannte eine solche Sammlung einem künftige» Historiografen der Israeliten gut zu Statten kommen und ihm i» seiner Arbeit wesentlichen Vorschub leisten.