Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 54

54 והרתוקיס, אשר הטו שנס לסנול עול הדעת ולאסוף מלא הפנים ממורת משה, מדי יום יום השתעשע עמם כחצי יום נלמוד רנמרא, ויצא שמו 3נל המדינות ונשם גאון נפי נל איש ינונה נל גאוני ה;מןח3רו צו, וגם הגאון מהו' מרדני 3נעט זצ״ל ר3 דמדיגת מעהרען, אהנו 3נל ל3 ו3רית האחוה היתה תמיד נרותה ניניהם. וינתו3 ספרים על מסנתות רנות ורו3 סוניות הש״ס, וגס שנס ננ3ור מתניו לפרש אגדות ומדרשים אשר «.ין להם שהר, ונסו נמסוה האפל מנלי להנין אותס, והוא נהתמדתו ונת־זותו לתורת ה', פרש אותם, והוציא לאור תעלומה. וגס לא לקרדוס ולמתרשה היתה לו התירה, ני אם מעודנו נער עד עת יא הליפתו נ השנת נעיניו נאהונת הלי, וגם הוא 3ן יקר ההצלהה , ני 3ו נשנת אתים גס יחד נמצאו התורה והגדולה, ההנמה וההון, אשר רק מעט תואלנה ללנה אחוזות יד ונמקום אשר זו תט אהלה תרחיק נדר האחרת, ואשר רוח האחת לשנת, רוח האחרת תתהפן ללנת הדחק הלאה, ני הר גדול יפריד ניניו!ו, נאשר נס הנסיון תעידנו, אולם 3האיש הזה, שמש ההצלחה ננל עוז קרניה עליו זרחה, הצלחת חייו הרתה והמליטה שתיהס — ני הנה תאומים — ננטנה. דאגות ל3 איש תשחנה לא ידע ולא הניר ני לא גסה נאלה, ורגליו רגל ישרה, ומנלי אנני נגף ומנשול היתה מסלתו העולה נית—אל. וגס ל3 טו3 ונפש מחננת היו נו, מזעקת דל לא האטים אזנו, ותחנת העני לנו הנדי3 התעוררה, נדי3 היה ועל נמנות יקום, פזר נמלא רף נתן לדל, אם ערום רחתה עינו, נדנת לנו הלנישתהו, ואס רע3 פדם אליו נסיו, נשמחת ל3 פרש לו נחמו, לעניים מרודים מאדן ננריה נעים ונדים ממחסור, ודורשים חנינת אחיהם, ניתו להס פתח, נאנלי שלחנו היו, ודורש טו3 נערם. וננל לרתס לו לר. הן אלה קצות דרניו, ושמן תגהם תשמע אזנן. ואמנם אהוני! דנריס מתים נאלה לא יוגלו עורר רגשותן, ולהקין רעיוני והתפעלות נפשן, שאל זקנין, שמע השפתי יודעיו הה תדנרנה, חי חי נמוני יספר תהלתו, רעיו ומניריו המה יודיעו נקהל עס מה פעל, ועידות המצנות אשר הצי3 3ל3 אחיו ורעיו, המה תקמנה להעיד ולספר גס לדור אחרון דרנו נקדש. ויהי משה 3ן שנים וששים שנה, ועוד לא נהתה עינו, עוד לא רפתה ידו מהחזיק נידו לוחות האלהיס, ועודנו חזק נניוס שלחו ה' להגיד לעמו דנריו נימי נעוריו, ויקראהו ה' פתאום לעלות אליו, נער3 עוד נריא וחזק היה, נאהלו לנו השלוה והננו ח, אן נרגע שדדו יריעותיו, ננשף אחזוהו מי רשף, שן קט3 הרירי שלחה נו, ונטרס נקר ואיננו — ני לקחהו אלקיס. הקרח הגדול והנורא אחזוהו, קרח מות הנאלערא שנר עצמותיו ושאול תרדנה. תשועת אדם לא הועילה, ויגיעת אנוש לא השינה חר3 לנדן ולמנוע המשחית מלחנל ולנרות האח אשר נלננון. עוד 3ער3 מפי קדשו מורה הודיעני, ונניתי הייתי ללמוד שיעור קנוע נניוס יום, ולא ידעתי הה נזר ה', ואין הלילה יהפן ליללה, ואין כרגע אהי נגוע — ולנקריס אראה קנדים.- קוראי אהובי! לנה נפן מפה, מקום ינון ואנל, נמהר להמלט ממקום המהפנה אשר הפון נמו רגע, ונשים הסוה החשו ולנוש הצלמות על עיי ההפקד, ונפרש נפינו לאלהיגו היושני נשמיס למען יראה דמעות העשוקים \