Kokhve Yitsḥaḳ · 1851-01-01 · 14 (1851) · p. Seite 38

38 תשמחי איו3תי לי ני נפלתי קמתי, ני אם3 3חםך ד' אור לי (שם ז' r') . ונ1 אחרי הודיע הנ3יא י^עיה את ישראל תרום הצלחתם ותפארתם 3איזרית הימים , 3אמרו: וגווע ננוים;רעם וצאצאיהם 3תוך העתים, נל רואיהם ינירוס ני הם זרע נון• ד', "רותה נפשו רחשי השמחה עד ני המיר נפשו 3גפש עמו ונחוזק דמיונו רחה העתידות גלויות לנגד עיניו והתרוגן 3שם ישראל: שוש אשיש 3ד', תגל נפשי 3אלרי ני הלנישני 3גדי ישע מעיל צדקה יעעני נחתן ינהן פאר וננלה תעדה נגיה" (ס״א ט') והנה גס 3פםוקיס שלפנינו ראינו ני קם ד' 3תון הגולים ל3שרם הגאולה, ו3ראותו ני נואשים המה תישועה, שאלם לאמר: מדוע 3אתי ואין איש קראתי ואי; עונה, הקצור קצרה ידי מפדות, ואם אין 3י נח להציל? ונאשר הנין הנ3יא ד3רי התנחומים האלה אל עמו התאושש עז השמחה 3קר3ו, עד ני המיר נפשו 3גפש ישראל וירא והגה נושע! חלפו הלנו החרפות והגדופיס אשר סבל< אפסו הלחן והנזיון אשר העמיסו עליו מעניו, אך הוקס על לשנת על מרומי השלום והשלוה; ונקל 3עיניו נל השלוה הזה 33חיגת היתרון הנפלא אשר לו על פני נל העמים, ני ממנו תצא הורה לנל העמים וממקורו יזלו נחלי דעת לנל האדם, ונולס ינהרו וירוצו אליו ללמוד ממנו דרך ד' ויראתו, וידענו ני ישעיה הנ3יא ע״ה נדלה מאוד התפארת הזאת 3עיניו, ועלתה ה3שורה הזחת נדמיונו על נ נ הפלגת הטו3ות החמריות, ר״ל ני יפץ ישראל ת3ונה על פני נל האדמה, וממנו יאלפו נל אדם דעת ומוסר, אמר: והיה נוזחרית הימים ננון יהיה הר 3ית י' 3ראש ההרים וגו' והלנו עמים ר3יס וחתרו: לנו ונעלה אל הר ז' אל 3ית אלהי יעק3, ויורנו מדרניו ונלנה נאורחותיו, ני מציון תצא הודה וד3ר ד' מירושלים וגו' (נ' 3'—ד') הן ענדי (ר״ל ישראל ונפרש״י) חתמן 13 נחירי רצתה נפשי, נתתי רוחי עליו משפט לגויס יוציא ונו' לא ינהה ולא ירון עד ישים 3ארן משפט ולתורתו איים ייחלו (מ"3 ח'—ה') ני תורה מאתי תצא ומשפטי לאור עתיס ארגיע (נ״א ד') והנה זוהר התפארת העתידה הזאת להפין דעת לנל העמיס, הרחי3 לנו נמענה החדוה לאמר: הו נפלאתה תשועת ד', ואדני ה' נתן לי לשון להודים, ר״ל לשון המתוקנת להשניל לומדי דעת; ני למוד 3נל המקרא הוא תואר לאיש ימקנל תורה מאחר (שילער) נמו לשמוע גלמודים; נעצם הפסוק ההוא, ורק 3ל' התלמוד יציין עיין ההוראה, דען לעהרגעגעשטאנד,ונן צר תעודה חתום הורה 3למודי (ח׳י״ז) ונל 3גין למודי ד' (נ״ד י״ג) לדעת לעות את יעף ד3ר, ר״ל לאלף נהשנל,אה היען> והצמא לשמוע ד3ר ד', ו3מלת לעות לגי אומר לי שהלמ״ד ישרשת נתלה ושרשה לוע אשר לפי דעת הרד״ק 3שרשיס יש לו ג״נ הוראה הדנור נמו "לעי נאורייתא" נמדרש והוא הפרם לפי הדעת הזאת: מוקש אדם ילע קודם ואחר נדרים לנקר (משלי נ' נ״ה). ר״ל מי שהוא מדנר להקדיש דנר ואח״ב מנקרו אם היט3 עשה הוא מוקם לו, ונת' הירושלמי לו חנהו ישנילו זאת (דנריס ל־נ נ״ט) לעין נאורייתא, ונ"נ דעת יונתן נ״ע שהוא תרגם לדעת לעות להודעא לאלפא, ואם הוא משורש הזה יהיה גנרי נמשקל פלות, ונונל לננות המלה נמשקל הזה אחלי אשר לנו ג"נ משקל.פלות נמו גרות, עדות מן גור עוד, ויהיה לעות נמקוס הזה ג״ניוצא. ר״ל שהוא עושה היעף דנר עוסק נתורה, אף שהוא נגזר מננין הקל שהוא נמשלים הנזנרים נארמית עומד, ונמו שרשי זנח, רעה, שרם לון ודומיהם שהם עומדים ויוצאים, וקשר שם הפעולה עם השעול נס הוא רגיל נהו